tag:blogger.com,1999:blog-79036832007-05-22T17:11:32.458+03:00שפתי מבשר Organizaci?n Siftei Mevaser para la formaci?n de una conciencia verdaderaBlogger76125tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-31421290972885684242007-05-22T17:11:00.000+03:002007-05-22T17:11:32.565+03:00<div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">בס"ד</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span></div><div style="text-align: center;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-size:180%;">כחומר ביד היוצר, כן יתקננו והושיענו</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">עיון ברמזים הנפלאים הטמונים באותיות פתיחת ספר במדבר</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-style: italic;">"וידבר ה' אל־משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר"</span></span></span><br /></div><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-size:85%;">מאת דניאל גינרמן</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">הנה לפנינו הפסוק הפותח את ספר במדבר: פסוק בן י"ז תיבות כמנין טו"ב, הוא מכיל 70 אותיות כמנין סו"ד. מתוך תשוקה לזיו אורה של אמת גם בהבטחה וגם במעשה, השתוקקות לראות לחוות בפועל מה שדרוש באמונה שלמה בכח, נפסע בזהירות רבה בדרכי הרמז לדרוש מפסוק חביב זה את סוד הטוב הצפוי לנו באשר הוא שרוי בנו. יה"ר מלפניו ית' שנזכה רק לדברי אמת בל נכשל בשום שגיאה וטעות.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">האור החיים הקדוש מבליט לעינינו, בפסוק זה, מין סתירה בהתייחסות אל המצב במקום ובזמן. אשר לכאורה, "במדבר סיני, באהל מועד" קובע מקום מן הכלל אל הפרט (תחושה זו נובעת מהיפרש מדבר סיני על שטח הרבה יותר רחב מאותו התפוס על ידי אהל מועד), באשר "באחד לחדש השני, בשנה השנית" וגו' מעיד על מועד הדיבור מן הפרט אל הכלל.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">לפי דברי האוה"ח הק', פיתרון הקושיה הוא אשר "במדבר סיני, באהל מועד" גם הוא, בהתייחסו למיקום במרחב, הולך בעצם מן הפרט אל הכלל (ולא להפך, כפי שנראה למבט שטחי). כי "במדבר סיני" מציין רק מיקום חיצוני נכון לאותו רגע, באשר "באהל מועד" רומז על מצב נשמתי רוחני אשר אינו תלוי במיקום הגשמי הנוכחי. "באהל מועד" הוא תכונת נצחיות הקשר שבין האדם לקונו, ומתוך זה, משפיע גם על המיקום בין שאר צירי החיים של האדם.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">באהל מועד:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">מים חיים לכל ימי חייך</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">שמחתי לראות ש-"באהל מועד" שוה בגימטריא ל-"כל ימי חייך" ("ימי חייך חיי העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח" מובא בהגדה של פסח מתוך המשנה ברכות א,ה). ימות המשיח הם ימות תיקון המלכות, ובכן, "כל ימי חייך" אשר תכונתו היא להביא, לקדם אף לבשר לקראת ימות המשיח, צפויה לפעול לפי כללי מידת היסוד: הקב"ה, הז"א ואלופו היסוד, המשתוקק להתייחד ולהתלבש בשכינה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">מיד קפצו לידיי רמזים נפלאים לכך: "אהל מועד" שוה בגימטריא ל-"יוסף" צדיק יסוד עולם, וגם ל-"ציון" שמכנה את היסוד, וגם ל-"סוד א-להים" (סוד הטבע המוטבע על המלכות לשמרה, איננו כי אם טיפות היסוד המזכירות את מורשת הבינה) ול-"יקום" עצמו (ועמו גם "קיום"), וגם ל-"הקנאה" המשפיעה ליסוד ומפעילה אותו. מתנה אחרונה אשר העצימה לאדירי מרומים את שמחתי, הייתה עת נגלה לעיניי ש-"אהל מועד" שוה גם ו' פעמים כ"ו, דהיינו ששה פעמים השם הוי"ה, כנגד ששת ספירות זעיר אנפין אשר מתוכם היסוד היא ששית.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אחרי דעה ש-"באהל מועד" שוה בגימטריא ל-"כל ימי חייך", וגם ל-"ואחזק בידך" (ישעיהו מב,ו) דוקא!, ואף ל-"מים חיים" המטהרים וכן במובן של "אין מים אלא תורה" (בבא קמא פב א"א) וכולא חדא -כי התורה דהיינו עץ החיים השתול בתפארת יתלבש ביסוד להזינו לעת היחוד עם המלכות-, ציור זהותו והשפעתו הרוחנית של אהל מועד אצלינו כמעט מושלם בעיקרו. נביא להשלימו את דברי הבעש"ט הקדוש על הפסוק שלנו (בס' תולדות יעקב יוסף פ' תצא), בשם המדרש רבה (במדבר פ"א סי' ג) הוא אומר "וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות, שנא' (מיכה ו') הצנע לכת עם א-להיך" וגו'. ובהמשך הוא מוסיף בשם רמ"א אשר "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגין עליו בעבודת השם יתברך, גם הצנע לכת וכו'", וזה מוסר השכל חשוב מאוד שיתיישב על הנפש להועיל להבנת הרמזים הבאים. ועוד מצאתי במדרש רבה (במדבר א,ג) על ענין הצנע לכת, שעד שלא עמד אהל מועד, דבר (הקב"ה) עמו (עם משה) בסנה (שמות ג), ואח"כ בארץ מצרים (שמות יב) וגם במדין (שמות ד) ובסיני, ואף פעם לא ייחד מקום מסוים לכך. "וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות שנא' והצנע לכת עם א-להיך, הרי הוא מדבר עמו באהל מועד", המקום המיוחד ליחוד הבורא בבריאה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ויש ברמזים הנ"ל המון חכמה טמונה בעמקי מעיין מים חיים. "יגעתי ומצאתי, תאמין".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">מדבר סיני:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">ה' ימלוך בשלום לעולם ועד</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">כפי שראינו, תיאור המיקום שבפסוק שלנו מורכב מתיאור קבוע שבתוכינו ("באהל מועד") וגם מצב פרטי אחד הבא להשלים ולהוציא לפועל את כח בחינת אהל מועד בהתלבשותו בה, והוא נקרא בשם "מדבר סיני". זהותו הרוחנית של אותו פרט צועק דרשני <img alt="smile" src="http://eduplanet.net/theme/aaa_nuevotheme/pix/s/smiley.gif" height="15" width="15" />, באשר יגלה לנו את הסביבה האידאלית לצמוח בה בקדושה, דהיינו, לגשת אל אהל מועד אשר בין רגבי נשמותינו ולהקשיב שם לאמירה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">המסע אחרי התכונות שדרשנו הוא די קצר. מיד ב"ה רואים בלבן על שחור אשר "מדבר סיני" שוה בגימטריא 376, בדיוק כמו המלה "שלום" המכנה את היסוד המתוקן, אף שוה להכרזה הקדושה "הוי'ה ימלך לעלם ועד" (שמות טו,יח) המושכת השפעתה אל הנוכח לעשיית שלום בעולם בגאולה שלמה ע"י משיח צדקינו, יהי רצונו ית' אשר במהרה, עוד בימינו אלו. אם היה חסר עוד איזה פרט עדין לציור המדויק של מיקום בני ישראל ברגע נעלה זה (בכל רגע נעלה כזה בע"ה), יספיק לזכור אשר גם "דודאים בשדה", המשמשים תמורה לפתח עבורו יתגשם ניצוץ נעלה שבקדושה, ערכו 376.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">התכונות הנ"ל שייכות לעצמות מדבר סיני עצמו, כרמוז בהיותן שוות בערכם הגמיטרי ל-"מדבר סיני". מדבר סיני הוא מקום הראוי לשלום, מתוך היותו מבטא מעצמותו אשר ה' ימלוך לעולם ועד וכן הלאה. אך התורה מתייחסת למדבר סיני עם "ב" המסמנת לאחוריה, בתחילת המלה. להתבונן עכשיו בתכונות "במדבר סיני" יאיר לנו את האופן בו השלום ונצחיות מלכות ה' יתבטאו בפועל בעולם המוחשי הנוכח, ה-"היסטורי" לדבריהם, שלנו.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ובכן, "במדבר סיני" שוה בגימטריא 378, ערך המשותף גם להכרזה "אין יאוש" הנובעת מתוך אמונה שלמה, גם לבחינת ה-"מלבוש" הרומזת על השלמות בפועל של מדבר סיני המתלבש בכח "מים חיים", "ואחזק בידך" וכלליות כל ימי חייך וכו' שהם ענין אהל מועד כנ"ל. אך עיקר התשובה שחפשנו נמצאת בכך ש-"במדבר סיני" שוה להזכרה האומרת ה' "אחד ושמו אחד" (המביאה לנוכח את מה שהודענו שה' ימלוך לעולם ועד), וגם לתכונת "הוי'ה ארך אפים" אשר דרכה אנו מקבלים רשות להתקרב אל האוהל ולהיקרב בו בעת הנפלאה של התשובה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">במדבר סיני באהל מועד:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">עם חכם יודע בינה, הוא לבדד ישכון בהר אפרים</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יחוד שתי בחינות אלו להפקת עת רצון לביאתנו אל תוך האוהל לייחד קב"ה ושכינתיה, להתלבש בו, יוצר מצב של השגחה נפלאה, של אי-שבירות אצל כל עברי בפרט והעם כאחד בכלל (ואפשר היה לטעון כנ"ל שזה באמת אצל כל עברי בכלל ואצל העם כאחד בפרט). ובכן, כשאנו מייחדים את שתי הבחינות, יוצא לנו ש-"במדבר סיני באהל מועד" שוה בגימטריא 536, בדיוק כמו "עם לבדד ישכון" -הברכה העזה אשר ברך אותנו בעל-כרחו בלעם בן-בעור בן-לבן הרשע: הן "עם לבדד ישכון", ובגוים לא יתחשב; ואשר הנציב מוולוז'ין היה גורס: אם לבדד, ישכון; אך אם בגוים, לא יתחשב. עם לבדד ישכון הוא תיאור השלמות המתוקנת של ישראל -הלואי עלינו בע"ה-, המתעוררת בתנאי שבחינות במדבר-סיני ובאהל-מועד זוהרות יחדיו (כאשר יחוד פירותיהן היה עשוי להוות תנאי לאכילה מעץ החיים ומעץ הדעת טוב ורע). וזו אותה בחינה וערך מספרי של "איש חכם יודע בינה" (ד"ה ב' ב,יב), אשר יודע לעשות בזהב-ובכסף בנחושת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל, ולפתח כל-פיתוח, ולחשוב כל מחשבת אשר יינתן-לו - הנה עוד ביטוי מפורט לאותה שלמות הנ"ל המובילה לבניית מקדש.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">והנה עוד "במדבר סיני באהל מועד" שוה ל-"הר אפרים", אשר אע"פ שמכונה "הר": "הפליגו חכמינו זכרם לברכה במסכת גיטין דף נז עמוד ב ועוד מקומות שם, מריבוי הערים אשר היו בטור מלכא (טור מלכא הוא הר אפרים, לפי תירגום יונתן בן עוזיאל בשופטים ד,ה) כי לא הר יחידי הוא כי אם הר גדול מושך מהלך כמה ימים. ועליו היו מקומות אין מספר כנראה קצת עד היום בעת החרבן", כך מתאר הרב יהוסף שווארץ ב-"תבואות הארץ".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">דהיינו, שוב פעם (כמו שלימד אותנו האוה"ח לגבי אהל מועד), תכונה שהיא לכאורה רק סימון מקום, מהווה בעצם בחינה המתרחבת על פני המקום, עד כדי שאפילו הרי ירושלים "הם כמעט בכלל הר אפרים" (שם). תכונת הר-אפרים מצטרפת בבחינת ניצוח מעל המקום בפועל לתיאור המצב "במדבר סיני באהל מעוד" הראוי להמשכת ברכה מן המרומים.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">דבר אחר: "וידבר ה' אל משה". איפה ה'? מלא כל הארץ כבודו. איפה משה? "במדבר סיני", דהיינו ביסוד, הרי משה נקרא בעלה של מטרוניתא. ואיפה מדבר סיני, הוי אומר, מה המדרגה של מדבר סיני? "באהל מועד" עליו שורה השכינה, דהיינו במלכות, בהגשמת יחוד עליון. ולאחר שלמדנו את בחינת "במדבר סיני באהל מועד" אפשר לסכם באשר מלים אלו מבטאות מצב בו השליטה על האדם המתוקן היא בידי "חכמת חיים" = 536, אמתית.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">ומתי זה קרה? מידת הזמן הנאה לעת רצון</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">הכתוב מדייק אשר אותו דיבור התגלה באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. נשתדל בע"ה לפי דרכנו לשים קצת סדר ברמזים הטמונים בתיאור זה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">באחד לחדש השני:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">"אין ערוד ממית אלא החטא ממית"</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"באחד לחדש השני" שוה בגימטריא 722, בדיוק כמו הפסוק "ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" (בראשית לג, יב): הצעת היצר הרע בשליחות עשו, אשר יעקב ידחה מיד בפסוקים הבאים: "ויאמר אליו, אדוני יודע כי-הילדים רכים, והצאן והבקר, עלות עליי; ודפקום יום אחד, ומתו כל-הצאן. יעבור-נא אדוני, לפני עבדו; ואני אתנהלה לאיטי, לרגל המלאכה אשר-לפני ולרגל הילדים". העת הראוי לגבוה ביותר, לתיקון הנעלה, הוא גם העת לשליטה העזה ביותר של הסיטרא אחרא רח"ל, ובכן, התיקון העצמי חייב לעבור מבחן בנסיון מהודר מאת היצר. יעקב מחזיק את השלום, ואינו מתפתה בפיתויי אומות העולם הרוצים לבלעו: ממנו יצא עם אשר לבדד ישכון.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">באותה בחינה (נסיון היצר ואזעקה לזהירות), "באחד לחדש השני" שוה גם ל-"קול שופר", וגם לזמן בו ידי משה משלימות ומנצחות השתדלותינו כאשר כתוב ויהי ידיו אמונה "עד בא השמש" (שמות טז,לז): עד בוא השמש, דהיינו, לאורך כל הזמן הנצרך לסיום המלחמה בנצחון מופלא (ואכן "עד בוא השמש": עד התלבשות הת"ת ביסוד, להזינו ולהוביל ליחוד השלם). וכן 722 הוא הערך הגימטרי של דרישת הקב"ה להשיג לישראל מעלה חדשה בקדושה: "קדש לי כל בכור" (שמות יג,ב). וגם בחינת יוסף הצדיק, ברגע בו גורלו מתהפך לחלוטין לטובה בזכות דבקותו בברית הקדוש, "ויקראו לפניו אברך" (בראשית מא,מג) = 722. מי שמצליח להיתקן עד כדי ניצוח קול השופר לאורך כל יומו -זה כל חייו- עד שקיעת הזריחה שבעיניו, יקראו לפניו אברך, מלשון ברכה שתינתן לו מפי אותם קוראים עליונים, לעת עלייתו למרומים.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">מה הולך לפני מי שיוצא למסע קדוש כיעקב אבינו, או מי שיוצא למלחמת מצוה בקדושה כישראל כשמשה מנהיגם? לאן ימשיך את עינינו קול שופר, וכו'? גם זאת, גרעין המזין כח למשימה, המצבר המשפיע מעוצמתו על כל המערכת, מסומן לנו בערך 722, השוה "ארון הקדש".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אחרון חביב, "פרי צדיק עץ חיים" (משלי יא,ל) גם שוה 722: פרי הצדיק (דהיינו, פרי היסוד המתוקן) נקרא עץ חיים, ואין עץ חיים כי אם תורה ומעשים טובים, בעוד הפשט יוסיף גם אשר פרי הנולד מהצדיק, דהיינו התולדה והתוצאה מזכויותיו של הצדיק, "עץ חיים", דהיינו חיים צומחים ומתחדשים: בזכות הצדיק העולם מתקיים, כמו שאמרה בת-קול על רבי חנינא בן-דוסא, שבזכותו כל הדור עומד.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ולא "סתם עומד", אלא שהמגפה נעצרת על ידו, כמו שמסופר עליו (ברכות לג ע"א): "תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">וכן, ביטוי אחר של השפעת הצדיק במציאות המוחשית (תענית כה:א):</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">מעשה בערב שבת בין השמשות, שראה את בתו עצובה. אמר לה: מדוע נעצבת? אמרה לו: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת. אמר לה: בתי, מה איכפת לך? מי שאמר לשמן ויידלק, הוא יאמר לחומץ ויידלק. והיה אותו חומץ דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">(כדאי לקרוא רשימה מושלמת של דוגמאות להשפעת רבי חנינא באתר דעת www.daat.co.il, מימנו לוקחו שתי דוגמאות אלו) .</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ובזאת תצוייר לעינינו בחינת "באחד לחדש השני" בע"ה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">בשנה השנית:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">אשרי אדם בוטח בך</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">כי לא טוב היות האדם לבדו</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">הפסוק מציין בהמשך שדיבור זה מתגלה "בשנה השנית" = 1122, ונדרוש את המספר לרמזים אשר יעשירו בע"ה את הבנתנו באשר אנו היום, במדברינו, בכוננות לתהליך הגאולה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">דוד המלך מתחנן (בתהילים לא,יז) "האירה פניך על עבדך, הושיעני בחסדך" = 1122, ומפרש המצודות דוד בקצרה: "הראה לי פנים מאירות", וכידוע, "פנים" מלשון פנמיות. אין אותה הארת פנים כי אם פתיחת העת רצון הנ"ל, בחינת התבודדות האדם מול קונו באהל מועד, בהצנע לכת, מלובש במדבר סיני שהוא בחינת "אחד ושמו אחד", ליצור את המצב בו "עם לבדד ישכון", הייחוד המושלם של קודשא בריך הוא ושכינתיה. "קול שופר" המרומז בביטוי "בחדש השני", בא ומתפשט לכל השנה השנית (המרומזת באות ב' של בראשית, והבן) בבחי' הבשורה אשר למדנו לעיל בענין אהל מועד.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">חוזר דוד המלך ומכריז (תהלים פד,יג), שוב בפסוק שערכו הגימטרי 1122: "הוי'ה צבאות אשרי אדם בטח בך", עליו המלבי"ם אומר: "שעל כל פנים יש לנו לבטוח שיגאלנו ושיבנה המקדש (...)", יקרה מה שיקרה גם לטובה. הנה חיזוק הבשורה של יחוד עליון, כבר לא מתוך מבט שמימי כביכול אלא איך שנראה מכאן בתחתונים, מתוך מבט אנושי: אשרי אדם בוטח בך, באשר חוננתנו דעה בינה והשכל מאתך והזמנת לנו עתי רצון בהם לחזור בתשובה שלמה ולתקן כל פגם, ולמשוך ברכה לעולם, ובכן מובטחת לנו ישועה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">עוד "משכיל לאיתן האזרחי" (תהילים פט, א) שוה "בשנה השנית", וכוונת "איתן האזרחי" לפי דברי רש"י בשם חז"ל, היא אברהם אבינו, עמוד החסד העליון המתפתח בעת רצון, בעת הדבקות השלמה, להזרים שפע טוב שתיפקד בו המלכות. אותו כח אשר אנו משתוקקים להעיר במרומים, ורק באמצעות תורה ומעשים טובים יינתן לנו לשחררו אלינו, כדברי רשב"י בזהר פ' בהר.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"> </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">נראה שכל אותם בחינות רוחניות רמוזות בכל אחד ממרכיבי המצב המתואר בפסוקינו, כולן רמוזות יחדיו, הפרצוף השלם, בכל אחד ממרכיבי המצב, כשם שה-DNA בתא הזעיר ביותר בגוף מכיל את המידע המחזיק את כל הגוף בשלמותו. עוד צעד קדימה בהבחנה זו, נמצא שכאשר למדנו בענין "באחד לחדש השני" את נסיון פיתויי היצר הרע את יעקב, הנה "בשנה השנית" שוה גם לפסוק "אמרי נא אחתי את" (בראשית יב,יג): ביטוי קשה של פחד מאת אברהם אבינו, ענק האמונה והתוכחה, המכונה גם "איתן האזרחי". ענין הפחד והיראה הם אבני יסוד חיוניים לניצול נכון של עתי רצון לתקן ולייחד ולקיים.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">וכן אברהם אבינו משלש אחיזתו בענין "בשנה השנית"(והחוט המשולש לא ינתק), מאז שאף התרוץ וההתנצלות ל-"אמרי נא אחתי את" עולה יפה בידי שלמה המלך באמרו משפט בעל אותו ערך 1122, שני פסוקים לפני סוף ספר משלי (לא,כט): רבות בנות עשו חיל, "וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה"! זה למה שאני מפחד לפני כניסתי אל אהל מועד, נמשך אחרי קול שופר מסונוורות עיניי ממראה ארון הקודש. כי נכון יש נשים יפות, ואם היית אחת מהן אולי הייתי יודע איך להתמודד עם המצרים ולהודות בפניהם מלכתחילה שהרי את אשתי ... אבל לא כן את: את עלית על כולן!, אומר הקב"ה לישראל, באשר אתם חתומים על ברית התורה ובבריתכם תיגאלו. את עלית על כולנה, כנסת ישראל הקדושה. על כולם עליתם, צדיקי ישראל, באהבכם את רעיכם ואת רועיכם, באהבכם את הבורא ית' הקב"ה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">כדאי לסיים באשר השם "אדם" חל על שלמות האיש ואשתו יחדיו, ובכן, הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ג,י) סביר להניח שנאמר לשני צדדי החיבור החיוני. ניתן ללמוד מכאן שלאמור פעמיים "לא טוב היות האדם לבדו", השוה בגימטריא ל-561, סגולה להפיק "ואת עלית על כלנה", בערך 1122 = 561 X 2, וכוון לזיווג מן השמים לאשת חיל, שיעלה טוב.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">לצאתם מארץ מצרים:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">כמעשה החסד אשר יגביל את הדינים</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"לצאתם מארץ מצרים" = 1272, מצטער איוב לפני ה' (איוב לא,יז): "ואכל פתי לבדי ולא־אכל יתום ממנה" = 1272, ומפרש המלבי"ם את דבריו: " אם עשיתי כל זה הלא אז מה אעשה כי יקום אל", וכוונתו אשר הוא באמת לא עשה כאלה דברים ודוקא עסק בצדקה והאכיל יתום ואלמנה, ואם כן, יש לו פתיחת שער להתלונן ולתבוע כלפי שמים את גורלו. הקדמת המלבי"ם לענין (איוב כה,ו) תפרש אשר "איוב העביר את כל מעשיו תחת שבט הבקורת ויוכח בראיות כי לא נמצא לו עון אשר חטא בכל מיני המעשים והפעולות, וכי תמים היה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, ושהוא נגוע מוכה אלהים ומעונה על לא חמס בכפו ולא עולה בפיו". אכן, הוא מתלונן על כך שלכאורה דברים לא כטבעם הולכים ולא אחר מינם. הוא בא לטעון אשר דוקא ההשגחה העליונה, השולטת גם על הבחירה וגם על מערכת הכוכבים והמזלות, היא האחראית על היפוך חוקי הטבע, על התארע דברים נגד הצפוי והסביר אף הנכון. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אותה השגחה והנהגה אשר בבחינת "סוד א-להים" באהל מועד כנ"ל היא ההופכת את הטבע ואת "חוקי התפתחות ההסטוריה" כבי' בכל סדרת המכות המתקנות את עם ישראל לגבשו ולחזקו, להכין את נפשם לצאתם מארץ מצרים. אכן, הטענה של איוב היא בבחינת אותה כוננות ליציאה ממצרים, אותם מכות ההורסות לרסיסים את כל הידע המדעי על אורחות הטבע הקיים, והופכות את "המיסטיקה המצרית" לליצנות בלתי-יעילה אף מרגיזה. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"> </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">כערך "לצאתם מארץ מצרים" ערכם גם של המלים "כְּמַעֲשֵה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד,י): "ויראו את א-להי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">רש"י מביא מסוטה י"ב אשר "כמעשה לבנת הספיר", מרמז על דמות לבנה עשויה מספיר שהיתה לפניו ית' בשעת השעבוד, לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים. אך האבן עזרא במקום יאיר עינינו לענין הסתירה בין הלובן הרמוז ב-"לבנת" והאודם שבטבע הספיר. כידוע, הלבן הוא ביטוי לחסדים שבקו ימין, והאדום מאפיין את מראה הדינים שבקו שמאל. אכן, "ויראו את א-להי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" יורה על כך שא-להי ישראל עומד כבי' על הלובן שבתוך האודם, דהיינו, על החסדים שמגבילים את פעילות והתפתחות הדינים; על בחינת חסד דגבורה. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">האבן עזרא עצמו יעדיף להלן לייחס "לבנת" לשורש לבנה, ברמז ללבנים בהם שועבדו ישראל במצרים, כדברי רש"י הנ"ל. ועומדת בזאת נקודה להשלמה, כי "לבנה" רומזת גם על הירח, הלבנה המקבלת את כל אורה מן השמש, דהיינו הבינה תתאה מקבלת שפעה מן הבינה העליונה, ועל התקן הזה המוביל ליחוד הקדוש, עומדות רגלי הא-להים כבי' לעיני משה, אהרן, נדב, אביהו ושבעים מזקני ישראל. החסדים הדוחים את הדינים, המלכות הנתקנת משורשה בבינה. אותו ענין השלמות ופתיחת עת רצון עליו עברנו כבר במרכיבים השונים של המצב בו נפתח לדרישותינו ספר במדבר.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">עוד הספורנו יצפה על הנושא בנתיב החביב לדרך הבנתינו זו: "כמעשה לבנת הספיר. עצם נעדר כל הצורות השכליות ומוכן לקבלם, (...) והוא עצם הנפש האנושית השכלית, הנעדרת מכל מדע ומוכנת לקבלם בעיון בחיריי". דהיינו, התחלת הדרך אל התיקון הכללי, כשהאדם מתפשט מכל הטומאה אשר נסחבה עליו וחוזר בתשובה שלמה בתמימות רבה אל קונו. הרצפה הנראית מן מרומי מרומים אינה כי אם התיקרה העומדת מעל ראשינו לעינינו: אותו גבול ומכשול בו האדם נתנסה פעם ועוד פעם להקל עליו את הדרך לביטחון באשר אין עוד מלבדו ית'. התהום מעליו השכל חייב לקפוץ כאשר הוא רוכב על כל כוחות הנפש, לעבור מחיפושי החופש אל הנהגת האמת החרותה בנשמתו.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ה"עץ החיים", בהתפרש את ענין ז' ההיכלות שבעולם הבריאה (שער מו, ג), מוסיף חכמה ואומר "כי היכל התחתון נקרא לבנת הספיר, כולל יסוד ומלכות" ולאחר כמה שורות, "נקרא יסוד לבנת הספיר, לבנת נגגד עטרת היסוד נקבה, וספיר יסוד עצמו" הוא הזכר. אכן, מתגלה לנו בודאות שגם "כמעשה לבנת הספיר" הוא בחי' מעשה היסוד, כאשר השלום ומדבר סיני וה' ימלוך לעולם ועד, ועוד כנ"ל. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">גם "ותעל שכבת הטל" (שמות טז,יד) שוה 1272, ורומזת על אותה בחינת התכוננות לישועה המשוקקת אותנו במצוקה לאורך לימוד הפסוק כולו. עלתה שכבת הטל ורק אז, נגלה לעיניים המן הבא להשביע את הרעב ואת התיאבון, מן השמים. כדברי רש"י שם: " ור"ד שהטל עולה מן הארץ באויר וכעלות שכבת הטל נתגלה המן וראו והנה על פני המדבר וגו'". ולמרבית הפלא, גם הפירוש מזרחי על שמות יוסיף לנו הבחנתו כאן, באשר הפסוק מהווה ביטוי להיפוך חוקי הטבע כנ"ל: "ורבותינו דרשו שהטל עולה מן הארץ. עלייה זו היא הוייתו מן הארץ, ששנה להם מעשה בראשית, שבמעשה בראשית הלחם עולה מן הארץ והטל יורד מן השמים, ועכשיו הלחם יורד מן השמים והטל עולה מן הארץ, כמו שדרשו בתנחומא".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">בספר ויקרא פרק כו, אנו מוצאים הבטחת נפלאות מאת ה' בתנאי שנקיים את חלקנו בברית התורה. עוד פעם, אנו על סף הקפיצה. בצד הזה, הכל אפל, הכל שכלי, והכל איננו פועל לשביעות רצון. מולנו, אחרי הגישור הנעשה מתוך קיום תורה ומצוות הרמוז "לצאתם מארץ מצרים", נשוגה לידינו בחינת ארץ הקודש בשלמות, עם כל הברכות השרויות עליה בהעלות בה מעשינו את התורה הקדושה. ועיקרון ההבטחה הנאה לעניינינו היא הבטחת השלום לעם אשר לבדד ישכון, כדכתיב (ויקרא כו,ו): "... וחרב לא תעבר בארצכם" = 1272 כמובן, זה הראוי לכתחילה לצאתם באמת ולנצח מארץ מצרים, יה"ר ית' במהרה בימינו אמן.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">לרבות, הפסוק השלם אומר: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:". הבטחת שלום בבחי' "במדבר סיני" כנ"ל, ושלוה ללא חרדה, והשבתת "חיה רעה" השוה בגי' 298 בדיוק כמו "רצח" (ובסטיה נכונה לענייני דיומא: על השבתת כל הרציחה אשר האויב החיצוני והפנימי עושה בנו רח"ל הדברים אמורים), ובסוף המעלה, בפסגת המהלך, "וחרב לא תעבר בארצכם" בבחי' "ותעל שכבת הטל": כי כאשר כלי מלחמה אפילו לא מסתובבים בארץ שמא יהיה צורך בהם, אז האוצרות הרוחניים והגשמיים יכולים להתגלות לעין כל, כי אין בארץ לא אויב ולא מחריד ולא מטמא אלא רק עם אשר לבדד ישכון בקדושה ובטהרה; אז, ותעל שכבת הטל, והמן נזדמן להישג ידינו המופלאות; בבחי' "כמעשה לבנת הספיר" כי נתעלינו ותקננו את עצמנו וחזרנו בתשובה שלמה וזכינו לחסדים הפועלים בעדינו בתוך הגבורה, זכינו ברוב"י (אבן יקרה אדומה שבתוך גדר הספיר לדברי בעלי התוספות שם) שהופכת לבחינת אבן יקרה לבנה (וזו תכונת הספיר לדעת רבי סעדיה גאון) או אפילו בצבע תכלת (לפי דעה אחת המובאת ע"י רבינו בחיי על הפסוק). </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"> </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"ודבר הי' היה יקר בימים ההם, אין חזון נפרץ" (שמואל א' ג,א) שוה 1272 כמו "לצאתם מארץ מצרים" גם הוא. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">לדברי המלבי"ם שם: "כי דבר ה' היה יקר בימים ההם - מפני מיעוט מציאותו, שזה מורה שלא היו אנשי הדור ההוא מוכנים אל שתחול עליהם רוח ה'", ואז כבי' האור העליון השתוקק למי שיהיה כלי נכון וטהור לקבל שפע טוב; ומוסיף המלבי"ם: "אין חזון נפרץ - כי השפע האלהית תחשוק בטבעה לרדת על המוכנים", על המתקונים, על עם לבדד ישכון. ומכיון שאין מי שיקבלנו חשוך לנו ומר וקשה, והאור משתוקק לנו והתיקון מוזמן לשפתי נשמתינו לאחוז בו להיעשות. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אם נחלק את הפסוק לשניים, נמצא בידינו אשר "ודבר ה' היה יקר בימים ההם" = 720, כנגד י' פעמים חסד = 72, דהיינו י' ספירות החסד המתעוררות לעת רצון. ואז, "אין חזון נפרץ" = 552 , אותו הערך בגימטריא של פסוק בספר דברי הימים (ב׳ ז, ד), המתאר את רגע השיא בהתייחדות עם ישראל בקונו, ברדת השכינה ואש מן השמים במקדש: "והמלך וכל־העם זבחים זבח לפני ה'". אך חייבים אנו לדעת שבידינו לעורר את יוזמת הפסוק, לעורר את החסדים במרומים ע"י מעשינו בעולמינו, וזו הקפיצה החיונית עליה דברנו כאן עד עתה: כמו שרמוז באיוב (יט,יח): "גַּם עֲוִיללִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ בִי" = 552 גם הוא. איוב יודע ומודיע שבמצבו הנוכחי כולם מבזים אותו ואין בידיו מניעה לכך, והוא מכניע את עצמו ועולה על מדותיו ושולט על כעסו ונשאר מלא אמונה באשר המעשה המתקן הנכון ימשיך אליו ישועה, אותה אמונה הוא מבטא באורח אדיר בפסוק כו: "ומבשרי אחזה אלוה". "אין חזון נפרץ" מסתכם גם באופן פשוט בו הוא מצביע על הערב לדבר, המשפיע אליו צריך להידבק כל אשר יהיה צמא לאורה בדור חשוך. ובכן, גם "תלמיד חכם" = 552.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">גם בנח איש תמים נמצא את המספר 1272, בדיוק לעת הולדת עידן חדש, הזדמנות חדשה לאנושות חדשה. ובכן, אנו קוראים אשר (בראשית ח,יג) ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש, חרבו המים מעל הארץ, "ויסר נח את מכסה התבה" = 1272 וגו'. אותה קפיצה עליה דיברנו ממימד למימד, עכשיו בהבט על מערכת הקיום של העולם כולו. באותו רגע ממש, תמה מצוקת המבול והאנושות קבלה את ההזדמנות לתקן את העולם מחדש. וכמעט אותם דברים אפשר להגיד על "וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְהֹוָה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה" (ישעיהו מג,א): ועתה, כה אמר ה', "בראך יעקב ויצרך ישראל" = 1272, המשמשים בסיס וגושפנקא עליכם להכריז כי "אל תירא כי גאלתיך, קראתי בשמך, לי אתה", כיה"ר.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">חידוש אחרון אחרון חביב נקבל אותו ממשה רבינו בראותו את הסנה (שמות ג,ב): "וירא והנה הסנה בער באש, והסנה איננו אכל" = 1272. קודם לכן, עוד ציין הפסוק אשר "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" ואז, וירא, והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוכל. רגע אשר הוא כל כולו עצמות הפתיחה של מסלול חדש למשה, לעם ישראל, ולעולם, לאחר שמשה יקבל על עצמו להכניע כל מניעה ולצאת לדרך כדרוש.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">רמזים ממוסגרים לבחינת ארץ מצרים:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">ילידת ממזרים, כרת והסתר פנים</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">כל מקום בעולם, כל חלק בבריאה, כל פרט קטן -כל צורה, כל צליל, כל רעידה קטנה בין העננים אף במים המצטופפים בין זרמים נוגדים בעמקי ים, יש בו בחינה מקבילה המחזיקה אותו בעולמות העליונים. אכן, כל ארץ מסוגלת ליעדיה לפי כוחות טבעה המהוים עצמות יונקת חיותה מן השמים כל רגע, בדיוק כאשר לכל איש ועם יש יעד נעלה שנשמתו ירדה הנה להשיג ולתקן, ולשירותם נעצבים כל הנסיונות והנהגות שבימיו. גם בזאת תסייע לנו הגימטריא, כאשר נגלה לאיזה ביטוים בתורה מחובר ערכו 671 של ארץ מצרים.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">בספר בראשית יט,לו מופיעה המלה "ותהרין" = 671, שנראית לכתחילה מלה חיובית, המובילה לפריה ורביה. אך על מי מדובר? דוקא על בנות לוט שהרו מאביהם, ומאותה הרות נולדו עמון ומואב הרשעים. גם המלה "לראתם" = 671 (לראותם), המופיעה בשמות יד,יג יכלה להיות חיובית, אם לא היתה מבשרת את גודל מפלתה של אומה שלמה: כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. "אסתיר" (דברים לא,יח), = "הורדתנו" (יהושע ב,יח), = "והרסת" (שופטים ו,כה), = "ולהכרית" (ישעיהו י,ז) = 671, אינן דורשות הסבר למשמעותם השלילית כמשמעותה של "ארץ מצרים" השוה להם בערכה המספרי.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"גבורתכם" = 671 (ישעיהו ל,טו) יוצאת מן כלל זה לכאורה. הפסוק אומר: "כי כה אמר א-דני הוי-ה קדוש ישראל, בשובה ונחת תושעון, בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם". "ולא אביתם"... כשאנו קוראים מאין בא ולאן הולך נאום הנביא כאן, נבין שאותה גבורה עילאה עליה מדובר באשר מיוחסת לנו, אין אנו זוכים לה כי הכחשותינו וסטיותינו מדרך התיקון מעכבים. הוי אומר שגם בפסוק זה, דוקא ענין מילת "גבורתכם", היא פיתוי קדוש לזרז בנו את בחינת אותו תיקון יסודי, אותה קפיצה מעל תהום, אשר כל הפסוק מזמין אותנו לכך שנסתגל לעבור את הירדן; ולפנינו ירדן = סדר; דהיינו שנשמותינו מסוגלות לעבור את הסדר הבדוי, את הסדר המזוהה עם חוקי הטבע, לחצות את הנהר באומץ, ולהגיע לסדר חדש ומתוקן הנקרא טוב. ובכן, לעבור את הירדן הזה, משמעותו לעבור את הסדר התחתון לכוון "הזה" = "טוב". </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יותר קדימה בישעיהו (סג,יז) אנו קוראים את תפלת הנביא הזועק "למה תתענו ה' מדרכיך, תקשיח לבנו מיראתך?" וגו'. פסגת משמעות הזעקה שורה על המלה "מיראתך" = 671, כי אנו יודעים שלכתחילה הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ואם כן -מתלונן הנביא לפני הקב"ה- למה לה' להקשיח את לבנו לבל נחזור בתשובה, ועאכו"כ כאשר זו בחינת "ויחזק ה' את לב פרעה" ואין כשלו צפויה להיות נחלתינו. ומיד לאחר "מיראתך" = "ארץ מצרים", בדיוק באותה בחינה של זעקת בני ישראל מתוך העבודה, ממשיך הנביא וקורה: "שוב למען עבדיך שבטי נחלתך", ומפרש המצודות דוד: "ואם אין בנו מעשים (אם אין בנו זכויות מספיק להיגאל) עשה למען עבדיך -הם האבות, ולמען השבטים אשר הנחלתם לך לנחלה". הבה, אבא, אנחנו מתייראים, אנחנו יודעים שזה בסדר וזה בטוח לקפוץ, אבל אנו מפחדים ואנו מסונוורים מהאורות הקרות של עולם השקר. אנא אבא, בזכות אבותינו שהיו צדיקי אמת, אנא אל תחכה לכך שנקפוץ אך בכחנו, אלא בוא לקראתנו, תפוס אותנו בהנהגת רחמיך והבא אותנו חזרה אליך ונשובה. חדש ימינו כקדם. מה משמעות "חדש ימינו"? כקדם = "חג הפסח", המעיד על כך שאנו יוצאים ב"ה ממצרים.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יש עוד כמה מלים בתנ"ך השוות 671 כמנין "ארץ מצרים": "התקלקלו" (ירמיהו ד,כד), "ולהכרית" (ירמיהו מד,יא), "להכריתו" (ירמיהו נא,סב), "הסרות" (ירמיהו נב,יח), "אסתיר" (יחזקאל לט,כט), "והורדתים" (יואל ד,ב), שליליותם אניה דורשת פירוש, ועוד "ונרתיה" (דה"י א כח,טו פעמיים, ודה"י ב יג,יא), "הרימותי" (תהילים פט,כ), "הורתני" (תהילים קיט,קב), "הצעקתו" (איוב כז,ט). ובכח רמזי הדוגמאות תובן בע"ה גם בחינת עצמות "ארץ מצרים" וגם אורח החכמה המנותבת לשכלינו דרך מספרים המנהלים שפה עוצמתית מאוד לקידוד נתונים חיוניים לנו.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">תמונת מצב כללית:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">באהל מועד, במדבר סיני, באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ננסה עכשיו לפי דרכנו לכלול את כל מרכיבי המצב והעתוי אשר בחר ה' לפתיחת העת רצון (נתון חיוני לנו דוקא היום!) במספר אחד ומשמעות אחת.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יש לנו "באהל מועד" = 158 + "במדבר סיני" = 378 + "באחד לחדש השני" = 722 + "בשנה השנית" = 1122 + "לצאתם מארץ מצרים" = 1272. סה"כ 3652, השוה לד' פעמים המלה "בראשית" = 913. אכן, תיאור המצב של עת רצון, של יחוד קב"ה ושכינתיה, מהווה החזרה בתשובה שלמה לטהרת בראשית, למצב ההשגחה וההנהגה אשר קים לפני החטא בארבעת העולמות אבי"ע, בארבעת המימדים של הזמן והמקום. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"באהל מועד, במדבר סיני, באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים" = 3652. זהו תיאור התנאים הקשורים לזמן והמקום הנדרשים לכך שידבר ה' אל משה שידבר אלינו לאמור. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יש בתנ"ך עוד כמה פסוקים שערכם בגימטריה הוא 3652, ואין ספק באשר הם צפויים ללמד אותנו משהו קשור לפסוק שלנו:</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">(במדבר ח, טו): "ואחרי־כן יבאו הלוים לעבד את־אהל מועד וטהרת אתם והנפת אתם תנופה": בדיוק כפי שמצאנו לאורך לימוד דברי הפסוק שלנו השוים לערכו של זה, הפסוק הזה מהוה ציר המפריד בין הקודם לו לבין אשר יתרחש מעברו, בדרכי ישראל כלפי הבורא ית'. הוי אומר שהמצב הנוכח מבחינת זמן ומקום כאשר הקב"ה קובע עת רצונו להביע אות אהבה בשאתו את ראש בני ישראל הוא בבחינת הכניסה הראשונה של הלויים אל אהל מועד, בתנאים ברורים ביותר: "וטהרת" = 620 = "כתר", החל על "אתם" באותיות אמ"ת המאשרות את האמור בבחי' אמן, "והנפת" = 541 = ישראל ושוב "אתם" באותיות אמ"ת המאשרות, ובסוף "תנופה" = ישראל: אם "והנפת" מתקיים -אם הוא חל באמת איך שמרומז במילה שלאחריו-, אז גם התנופה תהיה אמת וישראל יתקיים. אם המעשה שבידינו יוכח לאמתו -וטהרת אותם והנפת אותם-, אם הכתר אמת וישראל בנה בתפארת הוא אמת, אז גם הישראל התחתון יהיה אמת. וזהו ציור הנאמר לעיל כמה פעמים: הקפיצה, האתגר האחרון: בוא תבצע ש-"וטהרת אותם והנפת אותם" יהיה אמת, ואז המאגיה תתקיים, וגם ישראל שבעולם הזה יהיה לא פחות מאשר "אמת".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ישנם עוד שלושה פסוקים בתנ"ך אשר ערכם 3652 ולימודם הוא מחוץ לגדר אשר שמרנו ללימודינו זה. אך המעיין ימצא אשכולות של רמזים נפלאים אם יגלוש עד הפסוקים הבאים בלימודו: (במדבר כט,יא): "שעיר־עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם" ; (דברי הימים א׳ יד,ד): "ואלה שמות הילודים אשר היו־לו בירושלם שמוע ושובב נתן ושלמה" ; (שמות כה, יא): "וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">וידבר ה' אל משה לאמר</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">הפסוק שלנו פותח במלים "וידבר ה' אל משה", באמצע באים העניינים אשר למדנו, והוא סוגר במלה "לאמר" המשלימה את הפתיחה. אכן, וידבר ה' אל משה (= 624) + לאמר (= 271) = 895, השוה לערך "משכן העדות", כינוי לאהל מועד, עליו קראנו בהמשך הפרשה. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"המה ינועון לאכל אם־לא ישבעו וילינו" (תהילים נט, טז) שוה גם 895. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">פרק נט בתהילים, בו נתחנן דוד "הצלני מאויביי א-להי" וכו', הוא ציור נפלא של הנצחון השלם על מכחישי הישועה, על אויבי ה' הנפקדים כאויבי ישראל. הפסוק שלנו מסיק אשר הם "יניעון לאכול", ואומר המצודת ציון ש-"יניעון" הוא לשון נע ונד, שנרעב ואינו מוצא מנוח והוא נע ונד אחרי מזון לנפשו. בזאת, ההפלה הנסית של שונאי ישראל. ומיד, בפסוק יז, "ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך, כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי" ועוד "עוזי אליך אזמרה, כי א-להים משגבי א-להי חסדי". </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אכן, יש לנו כאן לתהליך גאולה שלם בו האויב נכנע לחלוטין, באופן מעשי, ושלב שלאחר מכן, בו אני "אשיר" (תיקון ספירת החסד, לפי מה שלמדנו מפיו של הרב יצחק גינזבורג שליט"א, וכן הבאים) "וארנן" (תיקון ספירת הגבורה), בו אני "אזמרה" (תיקון ספירת הנצח; ושלושתם יחד הם גם הסולם אהבה-יראה-בטחון). התגובה שלי היא בע"ה סוף התיקון דהיינו תיקון הדיבור ועמו, תיקון הניגון הוא התפארת. הוי אומר שכל עת בה כתוב "וידבר ה' אל משה לאמר", יש רמז להכנעת אחת מאומות העולם לצורכי תיקון השכינה, לצורכי הישועה. כל אחת לפי סדרה ולפי התיקון המיועד לה. והרמז עולה יפה עד מאוד, כי אכן יש בדיוק 70 הופעות של הפסוק "וידבר ה' אל משה לאמר" בכל התורה (מיקומם צויין אחרי סוף המאמר), המרמזות באופן מדויק את כל תהליך המלחמות שינהל משיח צדקינו, והאופן בו יהיו שתי מפלות -אחת לאומה, אחת לשרה בשמים- לכל אחת מע' אומות העולם, ואז, מיד אחרי ההופעה האחרונה של "וידבר ה' אל משה לאמר" בתורה (במדבר לה, י): "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם, כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען", ואז תקום בע"ה מלכות בית דוד ונזבח ונקריב בביה"מ בטהרה ובקדושה, יהי רצון מלפני הבורא שכך יהיה בקרוב, בימינו אלו, כי הכל קשה ואפל ואין מנוח, ואנחנו קטנים וחלשים ומשתוקקים לישועה. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ואז, הברכה הפעילה ומפעילה את כל המציאות באשר (תהילים קטו, יג): "יברך יראי יהוה הקטנים עם־הגדלים" = 895.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">במדבר א,א: כחומר ביד היוצר: להיות "יתרו בראשונים"</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">הפסוק שלנו מורכב, אכן, משני חלקים:</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"וידבר ה' אל משה" + "לאמר" = 895</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים" = 3652. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ברם, הפסוק כולו שוה 895 + 3652 = 4547.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">4547 הוא מספר מיוחד במינו בפני עצמו. הוא מספר ראשוני (שאי אפשר לחלקו אלא ב-1 ובעצמו), וביחד עם ה-4549, מהווים זוג מספרים "ראשוניים תאומים". </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">בסידרת המספרים הראשוניים (2, 3, 5, 7, 11, 13, 17, 19, 23, 29, 31, 37, 41, 43, 47, 51 וכן הלאה), המספר 4547 תופס את המקום מס' 616, הרומז על בחינת "יתרו"=616 בראשונים: אותו יתרו, המקבל את התודעה האמתית, ובלי התלבטות כלל, עוזב את השגוי, מקבל על עצמו אמת ומתגייר. זוהי בחינת פנימיות התהליך כל עוד פתחי התשובה פתוחים עדיין. לפני עת מלחמות משיח במכחישים, ברשעים. ענין התשובה היום היא אתגר ל-"יתרו בראשונים", למסוגלים לצעוד בעצמם אל האמת, ולהדגים לעולם בתשובתם, ולהנהיג את הכלל לכיוון התיקון האמתי.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יותר באשר לתכונות המתטמתיות המדהימות של מספר 4547 מוסבר היטב <a href="http://www.research.att.com/%7Enjas/sequences/?q=4547&p=1&amp;n=10" target="_blank">באתר הזה</a>.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ישנם עוד ארבעה פסוקים בתנ"ך השוים 4547 (צויינו לאחר סוף המאמר) כמנין במדבר א,א. מתוכם, נבחר אחד, המופיע בספר ירמיהו (יח,ו), כדי לסכם את הגלישה בין גלי משמעות בה הארכנו באהבה רבה. וכך הם דברי הקב"ה לעם ישראל, בפי הנביא: "הכיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם־י-הוה הנה כחמר ביד היוצר כן־אתם בידי בית ישראל".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"כחומר ביד היוצר", אומר הקב"ה, "כן אתם בידיי, בית ישראל". מתי ואיך? באותה עת בה וידבר ה' אל משה, מכיון שמשה ישנו, והוא במעלת "במדבר סיני באהל מועד" בבחי' חכמת חיים כפי שלמדנו, ואנחנו מתוקנים בבחי' באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אם נתבונן באשר ראינו, נגלה שכל הרמוז מצביע על ישועה בבחי' הקנאת צורה חדשה לבריאה כולה בכל רבדיה ופרטיה. כל סידרת התיקונים המתפרטים על שבעים אומות העולם ובמקביל על ישראל, על כל הארצות ועל ארץ הקודש, ובכל דרגות הנפש: כל התהליך אשר יוביל בע"ה לגאולה השלמה בקרוב בימינו אמן כיה"ר. רק בתור גודמא להרחיב את ההבנה, ראינו שבאהל מועד הוא בחינת "כל ימי חייך", להביא לימות המשיח בע"ה. אהל מועד, אכן, מושך אלינו את ימות המשיח. אותו דבר, אמור באורח אחר, יתבטא באשר בחינת באהל מועד מקנה לנו צורה ראויה -מתקן אותנו בבחינת כלי-, כחומר ביד היוצר, לכך שנסתגל לקבל את האור, שנהיה ראויים לגאולה. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">וכן ראינו שאהל מועד הוא בחי' "סוד א-להים" דהיינו סוד החוקים הנטבעים בכל יום תמיד על העולם, שמהוים "ברירת מחדל" לנוהג הבריאה כולה לכל פרטיה, ואשר רק הבורא עצמו יש ביכולתו לשנות, להפוך אף לבטלם. הפשט של "סוד א-להים" נראה כמצביע בבירור רב לאותו כיוון אשר הנביא מכריז: כחומר ביד היוצר, כן אתם בידיי בית ישראל, לטובה ולברכה כאשר הנכם מתתקנים עד לבחינת "באהל מועד".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ועוד נתגלה לעינינו שמדבר סיני הוא בחינת שלום, בחינת ה' ימלוך לעולם ועד, שזה עניין כפיית צורה וסדר וחוקה על הבריאה. ראינו שהמיקום השלם של הדיבור הקדוש הוא בבחי' עם לבדד ישכון, דהיינו שאותו דיבור גורם לתיקון צורת ישראל עד כדי שיהיה עם, ולבדד ישכון. וגם בחי' איש חכם יודע בינה, המתוקן בשלמות.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">התורה הקדושה מחולקת ל-5845 פסוקים (בראשית: 1534, שמות: 1209, ויקרא: 859, במדבר: 1288, דברים: 955) המכילים 79,980 מלים. אכן, גם מספרם הסידורי של פסוקים ומלים בתורה יהיה בהם רמז לדרוש להבין ולהשכיל וכו'. והנה הפסוק המס' 4547 בתורה בא לסייע לתפיסתינו בתיקון היסודי של התחלת ספר במדבר. וכך הוא אומר בפ' פנחס (במדבר כו,נח): "אלה משפחת לוי משפחת הלבני משפחת החברני משפחת המחלי משפחת המושי משפחת הקרחי, וקהת הלד את עמרם". הפסוק הזה בא ומתאר את ההכנות ללידת משה, מנהיג ישראל המכונה בשם רעיא מהימנא, כיתואר בפסוק הבא: "ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחתם". זו התחלת התהליך המצויין בפסוק שלנו לפי עולם הרמזים אשר עבר מול עינינו.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ישנם עוד המון לימודים נפלאים אשר הפסוק שלנו מסוגל ללמדנו: הרי, כל התורה כולה מרומזת אף בכל אחת מאותיותיה. אך כוונתינו בפתיחת דברים אלו איננה לגרוס ספר ארוך וכבד ובו כמות משביעה של נתונים, אלא רק להצביע בפני הקורא, בענוה ובצניעות רבה, על כמה נתיבים בהם המחשבה תתענג לפסוע את דרכה, והנשמה תשמח והאמונה תתחזק והחסידות תפרח, מתוך לימוד המפעיל את הנפש בעמקיה המתוקים מדבש של התורה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יהי רצון מלפני הבורא ית' שכל הרמזים הטובים שבפסוק הפתיחה של ספר במדבר יתגשמו לנו בקרוב, שיצמיח לימוד זה בקורא אותו לשמה חשק והשתוקקות רבה להבין ולעשות בתורה הקדושה, ושיתווספו דברינו אלו במידה הנכונה להם לעמל ישראל המודעים ליצור זכויות אמתיות להמשכת גאולה שלמה עלינו ועל כל ישראל בתיקון הבריאה ויחוד קב"ה ושכינתיה, אמן כיה"ר.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-style: italic;">(נשלם ערב חג שבועות ה'תשס"ז)</span> </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">--------------------------------------</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">* ע' פעמים מופיע בתורה הפסוק "וידבר ה' אל משה לאמר" ככה שלם ובלי הפסק: שמות ו, י - שמות טז, יא - שמות יג, א - שמות יד, א - שמות כה, א - שמות ל, יא - שמות ל, יז - שמות ל, כב - שמות לא, א - שמות מ, א - ויקרא ד, א - ויקרא ה, יד - ויקרא ה, כ - ויקרא ו, א - ויקרא ו, יב - ויקרא ו, יז - ויקרא ז, כב - ויקרא ז, כח - ויקרא ח, א - ויקרא יב, א - ויקרא יד, א - ויקרא יז, א - ויקרא יח, א - ויקרא יט, א - ויקרא כ, א - ויקרא כא, טז - ויקרא כב, א - ויקרא כב, יז - ויקרא כב, כו - ויקרא כג, א - ויקרא כג, ט - ויקרא כג, כג - ויקרא כג, כו - ויקרא כג, לג - ויקרא כד, א - ויקרא כד, יג - ויקרא כז, א - במדבר א, מח - במדבר ג, ה - במדבר ג, יא - במדבר ג, מד - במדבר ד, כא - במדבר ה, א - במדבר ה, ה - במדבר ה, יא - במדבר ו, א - במדבר ו, כב - במדבר ח, א - במדבר ח, ה - במדבר ח, כג - במדבר ט, ט - במדבר טו, א - במדבר טו, יז - במדבר טז, כג - במדבר י, א - במדבר יג, א - במדבר יז, א - במדבר יז, ט - במדבר יז, טז - במדבר יח, כה - במדבר כ, ז - במדבר כה, טז - במדבר כה, י - במדבר כו, נב - במדבר כז, טו - במדבר כח, א - במדבר לא, א - במדבר לד, א - במדבר לד, טז - במדבר לה, ט.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">* ארבעת הפסוקים בתנ"ך השוים 4547, מלבד במדבר א,א:</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יהושוע יז,ג - ולצלפחד בן־חפר בן־גלעד בן־מכיר בן־מנשה לא־היו לו בנים כי אם־בנות ואלה שמות בנתיו מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ירמיהו יח,ו - הכיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם־יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן־אתם בידי בית ישראל</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ישעיהו לח,יז - הנה לשלום מר־לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כל־חטאי</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">מלכים א׳ יט,ב - ותשלח איזבל מלאך אל־אליהו לאמר כה־יעשון אלהים וכה יוספון כי־כעת מחר אשים את־נפשך כנפש אחד מהם</span></span></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script></div>שפתי מבשר Organizaci?n Siftei Mevaser para la formaci?n de una conciencia verdaderatag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1164492445247856262006-11-26T00:05:00.000+02:002006-11-26T00:07:25.263+02:00<div align="right"><span style="font-family:verdana;">בס"ד<br /><br /><br /><span style="font-size:180%;">מהו מקום האל"ף במלה "נס"?</span><br /><br />מאת דניאל י. גינרמן<br /><br /><br />המלה "נס" מסתירה בתוכה אות אשר אינה נראית ואינה נכתבת בה. הרי "נס" תמיד מפתיע אף מבהיל, כי "דוקא דבר זה קרה דוקא כאן דוקא עכשיו", כאשר הגדרת המאורע כנס אינה נובעת מתכונות הנעשה עצמו אלא מה-"דוקא" הזה, הנראה כמנתק את המאורע מהשתלשלות הסיבות והמסובבים אליהם ה-"טבע" הרגיל אותנו, ואשר ידיעותינו המדעיות ומסקנות ההתבוננות השכלית שלנו על המציאות עשויות לחשב ולצפות אף מראש. אכן, קורה לפתע משהו שאינו נוצר מתוך הידוע לנו אלא מחוצה לו, כאשר בתנאים אחרים היה צפוי שיקרה... אך לא בתנאים הנראים לעינינו כתנאיו הנוכחיים. לכל הנראה, "נס" מגלה לנו בבירור שלא כל הסיבות גלויות לנו, ולא כל דרכי המצוי הנם בשליטתינו.<br /><br /><br />גלוי וידוע אשר דרגה עליונה של מאורעות "על-טבעיים" מכונה בשם "פלא", שם המהווה היפוך מושלם של סדר-אותיות המלה "אלף", המצביעה על אחדות ואינסופיות של אלוף העולם ית'. פלא הוא, אכן, היפוך המציאות, היפוך הציר של האות "אלף" סביבו המרחב כולו נוצר, להפיק מציאות הפוכה בציור פלאי. שם האות "אלף", וכן המלה "פלא", ערכם המספרי שוה ל-111. המלה "נס", ערכה המספרי 110.<br /><br /><br />ענין ה-"נס" הוא קריאה ורמז ליד המסתתרת מאחורי מעשה שנראה כמנותק מההגיון האנושי. קורה דבר ואין לו הסבר, והאנשים תמהים אחרי מה גרם לדבר לקרות. המחזה מחריד: כאשר אנחנו חושבים שכל ההבנה וההשגה הנכונות בידינו, ואנחנו יכולים למשל להיוודע יומיים מראש מה יהיה מזג האויר ביום מן הימים והאם ירד גשם בשעות בהן נסתובב ברחובות, לפתע, ביום אשר התחייב כביכול להיות יבש וחם מאוד, לבהלת עינינו ולרעדה כוללנית, יורד עלינו שלג. איך ומדוע?!: השכל משתוקק לדעת בכדי להירגע מחדש, בכדי לדעת ש-"נו, יש גורם שלא ידענו, אבל לא יחזור כבר להפתיע", ולחזור למסלולו. ושום גורם יינתן להשגה כי אם "יד ה'" המשגיחה ושולטת על הבריאה כולה. הנס בא להעיר על כך שישנה אות "אלף" עליונה מוסתרת מעינינו, ולא נבין בלעדיה את הנס. המילה "נס" איננה כי אם המילוי של השורש "אנס", אשר בראשה אות "אלף" המצביעה לאחדותו ית' והמוסתרת לעינינו במעשה הנס, לעורר בנו את ההשתוקקות לאמת מושלמת, אותה אמת שתצביע על כך שביכולת בורא עולם ית' "לאנוס" את המציאות ברצותו לעורר את הבריות. מתוך אותה ראיה המחוייבת בנו מתוך מעשה הנס, נוצרת המשמעות הפנימית התכליתית של הנס עצמו, הרמוזה בערך המילה במילוי אותיותיה: נו"ן + סמ"ך = 216 = יראה. זה דוקא מה שנמצא, בדוגמת שיא, במסעי בני-ישראל במדבר במשך ארבעים שנה של חיים נסיים (באכול מן מן השמים ושתו מי באר-מרים אשר ליוה אותם במדבר, ונסוע על ענני כבוד), להשריש יראת ה' בלבם; ואכן, כידוע, "אלה מסעי" (במדבר לג,א) שוה גם 216.<br /><br /><br />הפלא בהיפוך האל"ף, מאידך, מהווה חרב פפיות המוטל תדיר על הבריאה כולה. ערכו במילוי פ"ה + למ"ד + אל"ף שוה 270, המורכב בביטויו ההכי פשוט מרי"ש (ראש) ועי"ן: כאשר הראש שולט על העין, האדם הוא "ער", דהיינו, רואה אמת. כאשר העין התואבת והשוגה היא השולטת על הראש, האדם במצב הפוך מהעירנות: מצב של שקר וכזב, של חושך המכונה בשם "רע". כך, בסדר הישר א-ל-ף יש לנו את הא' הפונה "ל" (כמו "אל") ה-"פה", המוציאה מהכח אל הפועל את תכונת האדם המדבר אשר בשיא הבריאה. בסדר ההפוך, מאידך, דרוש פ-ל-א, דהיינו פה המדבר הפונה אל הא' בתפלה, לכך שהא' תצא מההסתר ויהפוך לאור את האפלה. במלים אחרות, המצב הישר ומתוקן אל"ף בו השפע מגיע לפה (שהיא ספרית המלכות) מתוך התעוררות בעולם העליון אצל הא' הגלויה; והמצב הבלתי-מתוקן בו נדרשת התעוררות מתוך הפה אל הא' המוסתרת; אותה התעוררות אשר רצויה להיות בתפלה=בשירה אף בזעקה, ובדיעבד, כשאין בבריאה אפילו פתח כחודו של מחט של התעוררות עצמית, בהיפוך המוחשי לעורר בנו יראת ה' ולמשוך אותנו לתשובה. </span></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script></div>שפתי מבשר Organizaci?n Siftei Mevaser para la formaci?n de una conciencia verdaderatag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1159522876731563162006-09-29T12:38:00.000+03:002006-09-29T12:41:16.750+03:00<div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">בס"ד</span><br /><br /></span><div style="text-align: center;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-size:130%;">להכפיל חכמה בדעה </span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-size:6;">מתכונת מדוייקת לתקן את השנה</span></span></span><br /></div><span style="font-size:100%;"><br /><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif; font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span><br /><br /></span> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">משה עומד בפני הזדמנותו האחרונה להוסיף אור לרצון ישראל ולדרכם לעד. היום הוא יום פטירתו מן העולם הזה, ואין לו כי אם עוד כמה שעות לסיים עבודתו. "האזינו השמים ואדברה", הוא מכריז, "ותשמע הארץ אמרי-פי"; רוצה לומר: הסודות שאגלה אין כי אם השמים ראויים לקבלם; עכ"פ, בזכות הקשבת השמים, יצא להיות שגם הארץ תשמע אמרי-פיו.</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">ידוע שכל מגמה בלימוד התורה הקדושה (דהיינו, השתלשלות הפשט-רמז-דרש-סוד) בנוייה שלבים שלבים, שכבות שכבות, עד כי אין-סוף דברים על כל העולמות אפשר ללמוד מכל ענין בתורה, בעוד אין כל דבר יצא מידי פשוטו - ר"ל ששום לימוד לא יסתור את פשט כל ענין.</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">עם זאת, ישנו "פיקוח הלכתי" צמוד לכל חיפוש של רמזים בתורה: ישנן שיטות נכונות לחלוטין לגלות סודות, ישנן שיטות אשר מגלות רמזים "כמאחורי וילון" ואינן מכריחות, ישנן שיטות שפסולות בהרכבם אף בכוונתם.</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">אנו לומדים במקורות הקבלה והחסידות אשר כל אחד מפסוקי התורה מכיל סימן לשנה אחת מהבריאה. דהיינו, "בראשית ברא" וגו' מסמן על השנה ה-א' לבריאה, "והארץ היתה" וגו' כנגד השנה ה-ב', וכהולך בזה. עם היות כמה שיטות למיספור הפסוקים שבתורה, אנחנו סומכים ללימודינו זה על השיטה המקובלת ע"פ רוב גדול, לפיה ישנם 5845 פסוקים בתורה הקדושה, מ-"בראשית ברא" ועד "לעיני כל ישראל".</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">לפי דרכינו, אז, נצא למסע להתבונן על האזהרות שהפסוק המס' ה-5767<span> ירמוז לשנתינו זו ה'תשס"ז.<span> </span>והפסוק שלה נופל בדיוק בפרשתינו פרשת האזינו, בעליה השלישית (דברים לב,טו): "וישמן ישרון ויבעט, שמנת עבית כשית. ויטש אלוה עשהו, וינבל צור ישעתו".</span></span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;"><span> הפסוק ה-ה'תשס"ז בתורה מסמן נקודת מעבר וגישור בין הברכות הקודמות לו לבין התוכחות אשר עוקבות אחריו. כתוב בו שמתוך ההרגל לכל הטוב, נשכח ואף נבעט במקורו הקדוש; שדוקא לאחר נסים גלויים כאלו שארעו לנו במיוחד במשך 60 השנים האחרונות, עם ישראל יהיה בסכנה לפול בידי היצר הרע ולחשוב לרגע ש-"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה", עד כדי שינבל צור ישועתו ו-"חכמת צדיקים תסרח" (סנהדרין צז,א).</span></span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">בחינת אותה עזות מצח, אשר מצויה בעוונותינו הרבים ונפוצה בקרב ישראל, מסומנת במפורש בתור התיקון היסודי ששנה זו מחייבת לברכה. נשאלת מעצמה השאלה: מה הדרך לתקן אותה מידה רעה, ולהפוך אותה לאהבת ה' ויראת א-להים?</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">התבוננות במספר 5767 המסמן לתחנתינו הנוכחית בזמן, תוביל אותנו לתשובות יסודיות ביותר לענין. את המספר 5767 אפשר לחלקו רק ב-2 מספרים (חוץ מ-1 ועצמו, כמובן): 73 ו-79. ואותם השניים, כשמכפילים את האחד בשני, מפיקים 5767. אכן, מלבד היותם שניהם מספרים ראשוניים, יש להם בנפרד וכש"כ ביחד משמעות עמוקה ומאירה מאוד. 73 הוא הערך בגימטריא של ה-"חכמה", בחינת התורה ובחינת עץ-החיים אף הגן-עדן עצמו, ממנה נובעים הנהרות להזין את העולם. 79, מאידך, הוא ערך ה-"דעה", דהיינו הדעת, אותה בחינה של תיקון הצורה העצמית המופק ע"י יחוד החכמה והבינה והשתלטותם על מערכת הרצון. אין ה-"דעה" הזו כי אם הגשמת החכמה הרוחנית הטהורה בעולם הריבוי והמעשה.</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">יוצא להיות שהפעילות הנכונה להשגת התיקון היסודי של שנה זו, הנה "הכפלת החכמה בדעה", להכפיל ולהפיץ ולהשקיף את החכמה הקדושה בכזה אופן שנתעורר לחוותה, זה להגשימה, זה לקיימה.</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">בנוסף, זכינו לשמוע מפי הרב יצחק גינזבורג שליט"א אשר חכמה ודעה הן שתיהן בחינות משה רבינו ע"ה. ולמדנו בספר הזוהר הקדוש שאין משיח בא כי אם משה מלווה אותו ומחזקו, כי משיח צריך את הכח של משה לגאלנו. אכן, פעולת תיקון החכמה והדעה (שימוש בחכמת התורה הקדושה לתקן את צינורות האור המחברים את העולם התחתון לעליונים, באמצעות עשיית התורה דהיינו קיום המצוות) היא פעולה ישירה ומכוונת היטב "לעורר" כביכול את משה רבינו, שיזום לבקש עבורינו לפני הבורא ית' לגאלנו.</span></p><span style="font-size:100%;"><span style="font-size: 11pt; font-family: verdana;" lang="HE">ישנה הערה נוספת הנשקפת מזוג מספרים זה: גם המלה "גליל" שוה 73=חכמה.<p dir="rtl" class="MsoNormal">והגליל הנו האיזור המיוחס ביותר מכל ארץ הקודש לענין גילוי סודות התורה הקדושה והתפתחות תורת הקבלה: רבי שמעון בר-יוחאי ובנו רבי אלעזר, רבי יצחק לוריא אשכנזי, רבי משה קורדובירו, רבי חייא, רבי אבא, רבי המנונא סבא.... כל הגילויים הנעלים ביותר השתשרשו עמוק באדמת הגליל. הוי אומר כי דוקא המקום אשר מימנו התפתחה "חכמה נסתרת" (ר"ת חן, כי אין החן, היופי העדין והנעלה ביותר, יכול לנבוע כי מתוך חכמת אמת הפנימית - ואותו החן, המגשים את יופיה העמוק של התורה, הוא סימן בערכו המספרי 58 למאה הנ"ח בבריאה המתקיימת בימינו), הוא הוא המקום ממנו אותה חכמה עשויה להתפתח ולהתפרץ לכיוון העם כולו עוד היום, ליחדה עם בחינת ה-"דעה" החוייתית המגשימה את התיקון.</p> <p dir="rtl" class="MsoNormal">התמונה החדשה תשתלם כשנגלה שהמלה "האזינו" הפותחת את פרשתינו כלפי שמיא, גם היא ערכה 79="דעה". היות וה-"האזינו" של משה רבינו מאשר את כוונתו לשם שמים בכל דיבור אשר יצא מפיו, אותה בחינה מצטרפת לענין ה-"דעה" שעלינו לקנות ולחבר לחכמה המקורית של התורה. בחינת "האזינו" פוקדת עלינו מבחן פנימי תדיר, על כל מעשה ודיבור ומחשבה, לודא שאין כוונתינו כי אם רק לשם שמים בשלמות, כי רק אם כן, תלך דעתינו בכיוון נכון אל מקורה הראשוני בחכמת התורה. אך בפשט מיידי, בחינת "האזינו" מסמנת אל פרשתינו: פרשה של הרמזים הנשגבים ביותר של משה רבינו, ושל תוכחה קשה המתחילה דוקא בפסוק שלנו.</p> <p dir="rtl" class="MsoNormal"> ידוע הפירוש לענין התוכחות, לפיו משל להן אבא האוהב את בנו, ומחמת אהבתו רוצה לשמור עליו בזהירות רבה לבל יזיק לעצמו, ואז הוא מראה לו רצועה שהילד יזהר לא לעבור על דבר אביו מחמת הפחד למכה, אך עיקרון הדבר הוא רק זהירות וקנאות הקב"ה לשמרנו מתוך אהבתו אותנו. אכן, יש נקודת מקור להמתקת התוכחה, ואותה נקודת מקור הינה גם נקודת התכלית.</p> <p dir="rtl" class="MsoNormal"> הבה נקח את הפסוק שלנו בשלמותו (דברים לב,טו): "וישמן ישרון ויבעט, שמנת עבית כשית. ויטש אלוה עשהו, וינבל צור ישעתו", ויתברר שערכו בגימטריא הוא 4999. דרכי הסיעתא דשמייא יובילו אותנו למצוא את הפסוק האחר היחיד, בכל התורה כולה, שערכו הכולל שוה 4999, והנה הוא אומר, בהיות אברם בן צ"ט שנה, לאחר שה' פוקד עליו "התהלך לפני והיה תמים", וכורת עמו ברית מתוכו אברם יקרא מעכשיו אברהם ויהיה אב להמון גוים... אז (בראשית יז,ז): "והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם, להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך". הרי שפסוק זה מהווה יסוד ותכלית לתוכחה!</p> <p dir="rtl" class="MsoNormal"> "וישמן ישרון ויבעט" וגו' בא ללמד על הסכנה הגדולה בה נהיה בימים אלו, ליפול מרוב טוב בידי היצר הבא לקטרגינו בנסיונותיו. ייחודיות מספר השנה מלמדת אותנו את דרך תיקון האזהרה-תוכחה הזו. הפסוק שבספר בראשית, מצדו, בא להכריע על כך שאפילו כאשר נתרחק מה' "ויבעט", ברחמיו האדירים הוא יקים את הברית בינו לבין זרע אברהם עד עולם.</p> <p dir="rtl" class="MsoNormal"> אפשר אף להבין דרך מרומזת בבירור רב לשנה הזו: מנקודת מוצא של נטיה למצב בו כלל ישראל מתרחק מן התורה ומיראת ה' רח"ל, ישנו תיקון יסודי שבידינו לעשות (ובידי הגליל להיות החלוץ): לתקן את החיבור שבין חכמת תורת-חיים לבין הדעת, ר"ל לבין החכמה הנקנית באמצעות מעשה המצוות, ובכך, להביא לקיום התורה ולדביקות בבורא ית', ולהתעוררות משה רבינו ע"ה להביא עלינו משיח בן-דוד לגאלנו, בימינו, אמן כיה"ר.</p> </span></span> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;"><span style="font-size: 11pt;" lang="HE">שבת שלום, וכתיבה וחתימה טובה לכלל ישראל!</span></span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;"> </span></p> <p style="text-align: center;" dir="rtl" class="MsoNormal" align="center">הצטרף לקהילה ללימוד והפצת התורה<span> www.iahadut.net </span>ולמדרשה הוירטואלית לבנות<span> </span><a href="http://www.batisrael.net/"><span dir="ltr">www.batisrael.net</span></a><span> </span><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"><span dir="rtl"></span>, הצומחות ב"ה בתמיכת עמותת קרן-אורה בראשות הרב אברהם צבי מרגלית שליט"א, לשים את התורה הקדושה קרובה אל כל אחד ואחת מישראל מתוך כרמיאל עירנו, לבל ידח ממנו נדח.</span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script></div>שפתי מבשר Organizaci?n Siftei Mevaser para la formaci?n de una conciencia verdaderatag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1154533287435717812006-08-02T18:40:00.000+03:002006-08-02T18:41:27.463+03:00<span style="font-size:100%;">בס"ד<br /><br /></span> <div style="text-align: center;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;font-size:180%;" >אגלי-טל<br /></span><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;font-size:6;" >מיהו חכם? המכיר את מקומו</span><br /></div> <span style="font-size:100%;"><br /></span><div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span></span><br /><span style="font-size:100%;">http://eduplanet.net/mod/forum/discuss.php?d=2434</span><br /><span style="font-size:100%;"> </span><br /><span style="font-size:100%;">אשרי יושבי בית-ה', עוד יהללוהו סלה. </span><br /><span style="font-size:100%;">"שלום שלום לרחוק ולקרוב", אומר הנביא (ישעיה נז,יט), ומפרש ה-"שפת אמת" (במדבר ה'תשנ"א) שישנם שיזכו לשלום בעקבות קרבתם למקור האור (כגון הלויים, אשר חנו במדבר צמודים למשכן, בו חלו נסים באופן תדיר), וישנם שיזכו לשלום -לאותה שלוה הנשענת על יסוד שלמות המתוקנת היטב ומוגנת בקנאות רבה- בהישמר עצמם במרחק מאותו אש אשר יאיר ויחמם ליחידים... אבל ילהיט ויבעיר את הכלל בנוגעו בו. זוהי נראית הסיבה לכך ש-"המכיר את מקומו" יהווה אחת מתוך מ"ח נתיבות החכמה -הכ"ו בתוכם- המפורשים בפרקי אבות ו,ו.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">מה זה להכיר את מקומי? "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וקול השופר וההר עשן", מבהילים כותרות התורה למרגלות הר סיני בשידור ישיר (שמות כ,יד), ומשלימה: "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" לצפות במאורע: משה טיפל להם בקבלת התורה, ישר מפי הגבורה, והם עצמם ידעו שמקומם, התפקיד ה-"מחויט" להם בדיוק לאותו מצב, לא היה דוקא ביחד עם משה אלא בקשב מלא ובצפיה גדולה אף בתפלה, אבל "מרחוק", מוכנים ומזומנים לקבל ממשה תרגום "אנושי" של אותה תורה, איתו יהיה אפשרי לחיות ולא למות.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">אחת מהתכונות היסודיות המאפיינות את ישראל במשך כל הדורות היא המאומנות "להכיר את מקומו" של העם ושל כל יחיד בו, אף בשני מימדים שונים: מצד אחד, לזהות בדיוק איפה -דהיינו, איך- אני נמצא ברגע זה ממש, ומאידך, לא לשכוח לשניה או לחלקיק שניה אחת מהו המקום האמתי שלי, מהו המצב אליו עלי לשאוף ולבקש ועליו לחלום ולספר בלי-סוף ובלי הפסק, ובכך לא אאבד: המצב אליו אני חייב לוודא בכל צעד שדרכי מובילה אליו, כל שייראה קשה, מוזר לעיניי הכואבות, אף בלתי מציאותי לגמרי.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">אותו כישרון לזהות, ואותה תכונה, יכולות לפעול לטובת שלמות ותקינות האדם, בחיים אלו אשר הוזמנו לנו לעשות בהם חיל רב בכלים טובים. בזמנים של שהיית והשרשת ישראל בארצו, היו תקופות של דבקות הדדית בהם העם ידע, "הכיר", את מקומו, ובכך, ניגלו לעינינו הדרכים לצמיחה, לברכה, לפיתוח שושלת החכמה הקדושה והדעה, מתוך חיים המבורכים בכל-טוב בשפע רב. אך ימים אחרים מצאו את העם מסונוור בעקבות הטיית לבו אל צורות זרות -בבחינת חליצה המסתירה מעיניך מי והיכן אתה, כי זמנך וכחך שועבדו להשוואות וחיקוים ללא תועלת-, וזה גרם לנפילה קשה אל תוך כל צורות הצער הנכללות תחת קבוצה אפילה המכונה "גלות". אעדיף לא להזהיר כאן במפורש שאין כי אם זה תיאור המצב הנוכחי המצר ומצער אותנו היום, ערב ט' מנחם-אב ה'תשס"ו, בארץ ישראל הקדושה השרויה ביגון רב.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">כהולך בזה קרה במשך שהותינו בגלויות השונות והמשונות. העבריים למדנו להכיר ולזהות את מצבינו בכוננות מתמדת והבחנה ברורה, אף אם התנאים השתנו לגמרי באופן פתאומי, ואף כאשר השתנות המצוי נגררה לקצב מבהיל בידי כלי-הזירוז של שונאי ישראל. באופן אחד או אחר, הבנקאי היהודי למד במהלך לילה למכור לחמניות מדלת אל דלת בשפה לא פחות זרה מהקהל והשכנים החדשים; העבד היהודי בארץ עשירה למד להיות בן-חורין במדבר; היהודי עזב בספרד את הכל מלבד המפתח של בית אליו כבר לא יחזור, והחליף את המציאות הישנה המטעית באחיזות-עיניים של כאילו בטיחות, במצב חדש מאופיין בחוסר היציבות לכאורה של דרכי אברהם אבינו, אשר עזב לו ארץ, מולדת ומסורת של שקר בתביעה קיומית למצוא את עצמו, להגיע אל מקומו הראוי לו בכל מחיר, לאחר שהתברר שההרכב הישן אין בו שום פתח להגשמת אוצרות התכלית המיועדים לו. </span><br /><br /><span style="font-size:100%;">על כל פנים, פעם ועוד פעם שגינו במימדים הנכונים בהם אותה "הכרת הנוכח" תשתלב עם הכרת מהותי ומקומי באמת -הכרת הניצוץ התמציתי המניע ומחיה את היהודי- באיזון נכון, לשלום ולברכה. במשך הדורות -ולדאבונינו, במידה מביכה ביותר בדורות האחרונים-, הזנחנו את מודעות והשפעת המניע הרוחני המחיה את נשמותינו, לטובת התפוררות עוורת והיספגות אל תוך כל "תרבות" בקרבה ארע לנו לשהות. הטראגדיה בולטת לעין באדמדותה דוקא על אדמת ישראל בימינו, מתוך כך שההתרוקנות היזומה של ה-"חברה הישראלית" מתהימה אותה אל תוך חיקוי חולני של "כלל מדינות המערב" מתוך התפטרות מהמחשבה וההגיון היהודי ונפיחת היצר הקורא להוות "עם ככל העמים" חלילה, כאילו היה "כלל עמים" אחיד כביכול ובו דבר כלשהו משמעותי אשר אף כדאי ללמוד ולחקות: מדי פעם, בכל אופן קורה שבולט מתוכם פרי שהשכל הישר יזהה כטוב הוא למאכל, ולאחר גירוד קל נשקפות שורשיו בתורה הקדושה (כגון כאשר עובדי עבודה זרה למיניהם תוקפים אותנו ללמדנו "ואהבת לרעך כמוך", אשר מקורו בספר ויקרא יט,יח, אשרי העם אשר לו א-להים קרובים אליו).</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">כאשר הכרת מהותו ומקומו משתכחת מהיהודי, כאשר התורה המחיה אותו איננה נאחזת על חייו באהבה רבה, היהודי אובד: להבת נשמתו נאבקת בגיסוס הכורז לאין שומע, והוא עצמו הופך לנקודה אפלה המחשיכה את מציאות הכלל. אז, אף מעשיו הראויים לטובה נצבעים באורות שקריים (יש צורך לציין שעיקרון זה נכון הוא לכל אדם, לכל צאצאי נח, כתנאי הקודם להיכללותו בברית התורה).</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">משה ע"ה מתייחס לענין זה בפרשתינו ומזהיר באם נעשה את הרע, נסבול -ועוד כמה נורא סבלנו עד היום- מגלות כל הטוב ופיזור במבוכי הערפל. עוד צעד אחד קדימה, עוד הוא מכריז במורא גדול (דברים ד,כח): "ועבדתם שם א-להים מעשה ידי אדם...", והדבר מתמיה: למה אותם מלים נשמעות כאילו גזירה המוטלת עלינו, אשר תהפוך אותנו "אוטומתית" כיביכול לעובדי עבודה זרה חלילה, בכל הזדמנות שתזדמן לנו? למה לנו לנטות לכישלון ופגם בכזו </span><br /><span style="font-size:100%;">"קלות" לרוץ אל החטא הנורא ולהיטמא בקפיצת ראש?</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">במבט הדוק, עונה רש"י (שם) לקושיה שלנו ומבהיר אשר הגיון האזהרה הוא עמוק הרבה יותר ומורה על תופעה המעוררת חרדה, כדבריו: "משאתם עובדים לעובדיהם, כאילו אתם עובדים להם", דהיינו, שעצם היותינו משועבדים למלכויות הטומאה ומשתמשים בכליהן ונמנים בתוך חילותיהן, הופך אותנו ל-"כאילו" אנחנו עצמנו משתחווים לאלילי שוא רח"ל. הוי אומר שהשפעת הרוח השורה על גלותינו תשפיע על נשמות וגורל ישראל באותה בחינה אשר יתעוררו הדינים הקשים אם ישראל יתפתה אחרי הקליפה לעבוד שקרים אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון. </span><br /><br /><span style="font-size:100%;">התורה מרכיבה סימטריה מופלאת בכל דבר ודבר, ולעניינינו, בדיוק כפי שנשמת הכהן תשאב את נשמת עבדו אל קרבת קומתה ומדרגתה -עד כדי כך שעבד הכהן יותר לו לאכול מן התרומה, בעוד כל איש זר אשר יקח ממנה חייב מיתה-, באותו אופן בדיוק, מי שמשרת או משתעבד אף בכלשהו לעובדי עבודה זרה (עיין בנספח החשוב "מהות הגורמים היסודיים בקביעת החלטות פוליטיות במדינת ישראל היום" אשר טרם נכתב), נטמא גם בגשמיות וגם ברוחניות, ובכך...</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">... בכך יאמר דוד מלכא משיחא (מובא באור החיים הקדוש בפירושו על צורות השאיבה -מגנטיזם- המובאות בתורה, לפי שצטט ופירש לנו הרב יצחק גינזבורג שליט"א) שיהודי מחוץ לארץ הקודש -מחות למקומו הראוי לו-, הוא כאילו מנותק מהבורא ית', הוא כביכול איבד את התדר הנכון והכלי שבידיו איננו יכול לקלוט את התמונה האמתית וכן לא לאחוז בה בשום אופן, והשפע הא-להי המחיה מגיע אליו בתוך קליפות טמאות עבות וקשות, ולפיכך הוא צריך ליישר את קו כיוונו בתפילה לכיוון ירושלים, ובתוך ירושלים להר הבית, ולבית המיקדש, ולקודש הקודשים ישוחרר ויגאל ויבנה לנו במהרה כיה"ר, ובזה הוא יוסיף את כוחו לזעקת עם ישראל וצדיקי אומות העולם לגאולה.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">עולמינו נזון במים הנצרכים לקיום החיים על פניו, בשלושה דרכים שונות, הנקראות מטר, שלג וטל (בנוגע לברד, הרסנותו גוברת על כח המחיה של המים הקפואים מהם הוא נתהווה). מתוכם שניים -המטר והשלג- הם נבחנים ע"י החושים בקלות, בעוד הטל, היחיד מכולם אשר פעולת חסדיו אינה נפסקת ליום, מסתיר התהוותו מעינינו: נדע שיבוא, נבחין בהימצאו על שמשות המכונית או על הדשא -בהקיץ השחר החולף-, אך תנועתו המובילה אותו מן השמים אלינו תהיה נעלמת מהעין לעולם.</span><br /><span style="font-size:100%;">אולם, זה מבטא את הקשר העמוק הקיים בין הטל לענין האמונה, הרמוז גם בהיות המילה "אמונה" שוה, בגימטריא המבוססת על מספר סידורי (א=1, י=10, ק=19 וכו'), ל-39, הערך של המילה "טל" בגימטריא רגילה (א=1, י=10, ק=100 וכו'). באותה גימטריא, "אמונה" שוה 102, בדיוק כמו המילה "מגנט" המשומשת בימינו באותו מובן של הביטוי "אבן שואבת" התלמודי (כך הוער בנו מאת הרב גינזבורג). מכאן, אמונת ישראל, מיוסדת על חכמת השלום של התורה הקדושה, פועלת כמין מגנט השואב אלינו את אותו הטל, אשר תמיד נבחין בהימצאו בעוד בואו נעלם לגמרי לעינינו. מאידך, לימדונו חז"ל אשר הטל עצמו הוא משל לתורה, המזינה את הרוח באותה מידה בה הטל הגשמי מקיים את העולם החומרי. ומכאן ש-"אמונה" (אשר ערכה הסידורי 39 שוה גם ל-"הוי-ה אחד", עיקר ויסוד האמונה העברית), הנה המניע להמשכת הטל אלינו: גם את השלום הגשמי המבוסס על שפע טוב, גם את השלום הרוחני הנובע מאורות התורה, מאז ש-"כל המשתמש באור תורה, אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה, אין אור תורה מחייהו", כדברי רבי אלעזר בגמרא (כתובות קיא ע"ב). </span><br /><br /><span style="font-size:100%;">בפתיחת פרשתינו, משה מדווח לעם ישראל אשר התחנן לה' שיתיר לו להיכנס לארץ הקודש לתום מ' שנות מסעי בני-ישראל במדבר. לכתחילה, היה משה מיועד להנהיג את העם לנצחון בכל המלחמות עד שהארץ תחזור כולה לבעליה; ובטוח היה מן השמים שאם יזכה משה לקיים משימה זו, אז הגאולה תהיה שלמה וסופית, ויבנה בית-מיקדש אשר לא יחרב לעולם. אך לאחר מעשה מי-מריבה בו משה ריחם על העם וויתר על זכויותיו שלו וריווה מים חיים אף את הלא ראויים לקבל מקוצר רוח (ראה את האור החיים הקדוש שם, פירושו נפלא), גזרה מן השמים הכריזה על "כי לא תעבור את הירדן".</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">"ואתחנן", מתאר משה לנו את השתדלותו לבטל את הנגזר הנורא. משה "מכיר את מקומו", הוא יודע לאיזו פסגה הוא היה מיועד להוביל את כלל ישראל, והוא מודע באשר אין בידיו כבר זכויות לתבוע את פסגת תכלית דרכו. מתוך כך, הוא משתמש בכלי האחרון שבידיו, כדברי רש"י שם: "אין חינון בכל מקום, אלא לשון מתנת חנם", ומתיגע בתפלה בתקט"ו תפלות (כמנין ואתחנן = 516 = תפלה), ומבקש את ביטול הגזרה ומימוש השלמת הגאולה אשר יחונן ה' לו רק מתוך רחמיו האדירים; אך הסירוב מן השמים הוא מוחלט וסופי, דכתיב "ויתעבר ה' בי למענכם", כי בפגם חטא העגל נפגם גורל כלל ישראל, ואינם ראויים כבר לגאולה השלמה והסופית אלא לאחר שיתקנו בדרך ארוכה ובעמל רב את הנפגם. לכן יהושוע בן-נון, אשר הוא למשה כהיות הלבנה לחמה, הוא ינהיג את ישראל לשלב הבא של תהליך אשר מידתו כמידת מעשי העם, ואשר סופו ותכליתו נראים כה קרובים היום ומגיעים אלינו, בעוד שפתינו מהבהבות בתפילה ותחנון לבל יעכב עוד ויתגלה כבר משיח צדקינו בימינו.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">משה, אשר מכיר את מקומו, נכנע ומקבל את הגזרה, אשר תקבע את מקומינו עד היום. "כי לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כי איתנו, אנחנו אלה פה היום, כולנו חיים" (דברים ה,ג). בעוד שעות אחדות ניכנס ליום ט' בחודש מנחם-אב, אותו תאריך הנורא בכפלי כפליים לאורך כל תולדות ישראל, אשר יהפוך בע"ה ליום של ישועה ברחמיו האדירים. יום של תענית מאכל ושתיה ותענית שיחה ומחשבה בטלה (אני קורא בזאת להקפיד דוקא בתענית דברים בטלים בשנה זו). אותו יום בו מזדמן לנו הכח ליצור שינוי מהותי בעקומת תולדות ישראל, ולזכות בגאולה שלמה על אויבי ישראל אויבי האמת אויבי ה', ובכך, לזכות לגילוי אדיר בתיקון הפרט והכלל גם יחד. יום הראוי בו להתחנן כדוגמת משה ע"ה, להשיג מתוך תפילותינו ותיקונינו כולנו יחד מה שהוא, עבורנו, נמנע מלהגשים.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">התכלית העילאית מוסברת בצימצום מפליא בהפטרה שלנו השבוע, הנפתחת בלשון "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ,א). הנביא רומז ברוח הקודש את פנימיות הגאולה, ומדבריו ילמד המתבונן איך ראוי להגיב ומה ליזום בימים אלו.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">המלה "נחמו" ערכה 104, כמנין "דק" -אשר מרמז לרוחניות מבוררת מהרע, כנגד ה-"גס" הרומז לחומר המכסה את האור הרוחני-. לשון "נחמו" כפול בפסוק שלנו, בדיוק כנגד ההופעה של הפועל "להדק" בכפילות, דוקא בענין הקטורת (כריתות ו ע"ב): "כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק, מפני שהקול יפה לבשמים". אין ענין הקטורת כי אם אותו ענין החנינה, דהיינו התבטלות ועשיית נחת-רוח לבורא ית' להמתקת הדינים השרוים עלינו בעוונותינו; והכנתו ראוי לה להילוות בקול קורא להדק אותו היטב, לקרב אותו במהותו ככל שאפשר לבחינה רוחנית כדי שיוכל לקיים את כוחו הראוי אף לעצירת מגפה אשר גרמה הרג גדול, כפי מעשה אהרן הכהן (במדבר יז,יג): "ויעמוד בין המתים ובין החיים, ותעצר המגפה". </span><br /><br /><span style="font-size:100%;">הנחמה, אכן, תוכל לפעול כפעול הקטורת אף בהפיכת המציאות מקצה לקצה באופן פתאומי, כאשר הקטורת הפך מציאות של הרג נורא לפתיחת דרך לישועה גדולה במהלך נסי, "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח ויצץ ציץ, ויגמול שקדים" (שם, כג). מה התנאים לאותה גאולה שתעצור את המגפה הנוראה? "הדק היטב, היטב הדק" גם בקול וגם במעשה, גם בדיבור ובכוונה המודעת וגם בכל תפוקת ידיך. השלמות המדויקת בהכנת הקטורת היא תנאי מוחלט לכוחו המופלא, וכן התגלות האמונה ושיבה שלמה אל תחת קורת התורה מהווה תנאי מוחלט לכך ש-"ה' ילחם לכם, ואתם תחרישון" (שמות יד,יד). פתחת פתח כחודו של מחט כלפי מרום? מובטח שיפתח לך כפתחו של אולם.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">כפל הלשון "נחמו" יפיק לנו רמז נוסף (מתוך המון הרמזים וסודות השמורים בו): ערך "נחמו נחמו" שווה בגי' ל-208, כמנין "יצחק" אבינו, אשר בחינתו והתכונה השולטת בו אינה כי אם הגבורה: הכח והעוז, המשמעת, האחיזה בדין, השליטה על כל פחד כעל היצר עצמו המפיקו. ה' יתברך פוקד על נביאיו הקדושים לנחם את ישראל, אך הנחמה האמתית תתאפשר רק בדרכים של גבורה: הן שהגבורה מוצאת ביטוי במעשה ישראל השבים אל ה' בחרטה רבה ואמתית וחוזרים אל דרכי התורה הקדושה ובכך זוכים לישועה, הן בגבורות ה' המגלגל את המציאות לצער חו"ח את ישראל בצער נורא ובמגפות ומלחמה קשה ועוני וכל מיני פורענות המיועדת אך לעורר אותנו, לדחוף את כל אחד ואחת לשאת למרום עינינו ולזעוק זעקה גדולה ומרה ועדיין לחזור בתשובה שלמה אשר תקנה לנו צורה הראויה להיגאל ולשכון בארץ הקודש לבטח.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">התהליך מתחיל לקבל צורה מתוך הרמזים אשר בידינו ברחמיו הגדולים. אם ישראל בורר מתוכו את הרע כאשר מבוררים את הקטורת, ומתנער מכל גסות ומתהדק היטב היטב עד שהרוחניות שבו תשלוט לחלוטין על גשמיותו, ויצריו יהיו כנועים לגמרי לשכל המורה דרכי תורה, ואם הגבורה מוצאת את מקומה בתהליך -הן בהמתקתה מאיתנו, הן בכח הדינים העליונים עלינו- לכך שנקבל את הצורה המאירה אשר רק התשובה מסוגלת להקנות לאדם, אז... מובטחת לנו נחמה כפולה כנגד אשר לקינו מה' כפליים בכל חטאתינו, ואז הגאולה תתפרש על העולם בתכלית אותה דרך ארוכה בה יגענו אלפי שנים במסעינו במדבר. אז יושלם המשפט: "נחמו נחמו עמי".</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">"עמי" שווה בגי' 120, אשר נתווסף ל-208 של "נחמו נחמו" כדי להפיק את השורש "שכח"=328, משמעותו שכיחה, הפך הזכירה. אותה שכיחה הנו יסוד עמוק בשורשי הגאולה, מאז שהעולם הנטהר ומחודש ומתוקן שבעתיד לבוא, הנו עולם בו הרע והטומאה נכנעו ונמחקו כלא היו מעולם. אין זה שהחטאים יקבלו מיד עונשם והרשעים ישתעבדו לצדיקים, אלא מציאות בה "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם", ובעקבות זה, "ברכי נפשי את ה', הללוי-ה" (תהלים קד,לה). מציאות עולם מתוקן היא מציאות אחידה בה אין כבר הפכים אשר יוכלו לצער ולהחשיך את האור הנפלא אליו התפללנו מעודינו.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">למדנו מהרב יצחק גינזבורג שליט"א אשר גם הפחד בעל "מגנטיזם" -כח שאיבה-: הוא הפחד עצמו המושך אל המפחד את אותם הדברים מהם הוא מפחד, כהשאבת הברזל לכיוון המגנט. ברם, כל איש בעל שכל המכיר את מקומו, ימנע את עצמו מכל פחד, ויאחז אך ורק ביראת בוראו ית' אשר ממנו כל הטובה, ויפחד וירעד מאוד בלבו שמא אף בשוגג יעבור על כך דבר שבתורה; ובכך ירחיק ממנו כל פורענות וימשוך אליו ולכל סביבתו לברכה תיקון שלם, ללכת צעד אחר צעד בדרך בה הקליפות נקרסות ומסוה אחר מסוה נופלים נעלמים כלא היו מעולם, ואור חדש על ציון יאיר ונזכה יחד מהרה לאורו אשר יאיר ולשעת הצורך אף יבעיר בשחרי הגאולה.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">זמן לפקוח את עיני המודעות העמוקה ולגלות, כל אחד בתוכו בשבת אחים גם יחד, את המקום הראוי לנו. להכיר את מקומינו-תפקידינו לתיקון העולם ולאחוז במקומינו-תפקידינו מתוך שמחה ואהבה רבה. לזכות כל הטוב הצפוי לנו בתכלית הימים הנוראים אשר הובאו אלינו להקיצנו, יהי רצון מלפני הבורא שנדע להתחנן הפעם באמת ביחד עם משה רבינו, שנדע לחזור בתשובה שלמה ללא עצלנות וללא יאוש כלל ולזעוק לגאולה. כדברי הנביא בסוף ההפטרה (ישעיה מ,כו): "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", ואז נעשה ונשמע, ויאיר פניו אתנו סלה, ונושעה, אמן כיה"ר.</span><br /></div><div> </div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script></div>שפתי מבשר Organizaci?n Siftei Mevaser para la formaci?n de una conciencia verdaderatag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1153921993540174602006-07-26T16:50:00.000+03:002006-07-26T16:53:13.576+03:00<div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;">בס"ד<br /><br /></span><div style="text-align: center;"><span style="font-style: italic;font-size:130%;" >אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל</span><br /><a href="http://eduplanet.net/mod/forum/discuss.php?d=2357"><span style="font-weight: bold;font-size:180%;" >סוד התחמושת הראויה לנצחון במלחמה, כאשר כולנו בשדה הקרב</span></a><br /></div><span style="font-size:100%;"><br /><span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">הנועם אלימלך מוצא לנכון, באופן מופלא המאיר לימינו, להקדים לפירושו לפרשת דברים את פירוש הפסוק (תהילים סח,לה) "תנו עוז לא-להים, על ישראל גאוותו ועוזו בשחקים". על מה הדברים אמורים? הרי השם א-להים מתייחס למידת הדין והגבורה של הקב"ה, לאותה מידה המתבטאת להציל ולגאול את ישראל ולערוך את נצחונו נגד אויביו, באופן בלעדי, בבחינת "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד,יד). אם כן, מה פתאום מזהיר דוד המלך ע"ה אשר עלינו "לתת עוז" לבורא ית' הכל-יכול? </span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">העולם מתקיים באמצעות השפע הקדוש בו הבורא ית' מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. אותו שפע, מטבעו, יורד לעולם לפי מידת הכלים האנושיים העשויים לקבלו; דהיינו, לפי מידת הכלי, מידת השפע; לפי זכויות האדם וכן העם והאנושות כולה, מידת הנשפע עליו מן השמים. חכמי הקבלה קוראים לפעילות האנושית המקנה זכויות לקבל שפע קודש זה (עסק התורה, דרך ארץ, קיום המצוות) בשם "מים נקובין", דהיינו מים נקבות העולות מן הארץ השמימה, לעורר את ה-"מים דכורין", מים זכרים, אשר ירדו אל עולמינו להזין את הבריאה (הדברים אמורים כאן בפשטות רבה, ועומק הענין הנפלא הזה רחוק ומופרש מדברים אלו). מאז שתכלית העבודה אינה כי אם לגרום ליחוד הבריאה בבוראה, אנו מבינים את התהליך כדמות היחוד של הזכר הזורע והנקבה המפתחת את התמצית הנשפע אל תוכה, להוציא את הטוב מהכח אל הפועל. מתוך עבודתו המושלמת, מתעורר מצב שבו נגלה "אור זרוע לצדיק" (תהילים צז,יא) בעוד "יבושו כל עובדי פסל, המתהללים באלילים" (שם, פסוק ז).</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">אם כן, דוקא דמות הצדיק מזדמנת לנו בעת דרישת הזכויות הנצרכים להצליח בנסיון מלחמות ישראל. האויב הוא אכזר בשיא האכזריות, ומגלה בכל צעדיו את כוונתו להשמידנו חלילה, ועוצמת גבורתו מעוררת חרדה רבה, עד כדי שהמרגלים, כשעורכים תמונת מצב מבוססת באופן הגיוני על הנתונים שברשותם, מסכמים אשר "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו" (במדבר יג,לא), ורק קול הצדיק בולט מתוכם ואומר "עלה נעלה (...) כי יכול נוכל לה" (שם, פסוק ל). סימן לזאת באשר "עלה נעלה" שוה בגי' 260, כגון י' פעמים השם הוי"ה הקדוש הממונה על החסדים.</span><br /> <br /><span style="font-family: verdana;">וכך דור אחר דור, מלחמה אחר מלחמה, לא נתבשר חדש תחת השמש, אלא תמיד לפי ההגיון נראה כאין לישראל סיכוי, ופעם אחר פעם, ברחמיו האדירים, דמות הצדיק מקנה -הן בגלוי, הן בנסתר- את הנצחון באשר "כל מה שהוא עושה, ה' מצליח בידו" (בראשית לט,ג). ובכן, ויאמר משה, הרעיא מהימנא, "קומה ה', ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך מפניך" (במדבר י,לה). הוי אומר שמדובר על אויבי ישראל, כל עוד שישראל הם בבחינת עם קדוש לה', ואין הבדל בין מהות אויבי ה' לבין מהות אויבי ישראל (כענין אשר הבאנו בשם חז"ל בפרשת מטות בהישוות אונקלוס את נקמת-ה' לדינו של עם ישראל), ואז קם ומתגלה הצדיק: "משה ידבר, והא-להים יעננו בקול" (שמות יט,יט). ועוד רמז לדבר מובא בכוונות אמירת פטום הקטורת: שהשם "משה" (שבחילופו מה"ש הוא שם קודש המסוגל לעצור המגפה והמוות), כוחו חקוק במילוי אותיותיו מ"ם + ה"א + שי"ן = 446, אותו הערך של המלה "מות". דהיינו שבחינת הצדיק הגדול עולה על בחינת "האמת" (=446 גם היא!) -דהיינו, ע"פ תורת הסוד, עולה מן היסוד הנקרא צדיק והנקרא שלום, אל התפארת המכונה אמת-; וגבורות כנגד גבורות (יוסבר בהמשך בע"ה), הוא מסוגל לעצור את הפורענות בדיבורו, באשר הוא גוזר, וה' מצליח בידו ומקיים.</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">בנקודה זו, לפני שננסה להסביר בע"ה באיזו דרך גורם הצדיק לנצחון "נגד ההגיון והטבע", חייבים להקדים ש-"הצדיק" מבטא את שיא המדרגה, את ההוצאה לפועל המושלמת ביותר של הכח האלקי השרוי בכל בן-ברית התורה. אך הדברים הפליאים והנשגבים המיוחסים לצדיק הם זמינים לכל אחד ואחת בישראל, לפי טבע הנשמות ולפי ההשתדלות בתורה ובמצוות. כי בתכלית אין כי אם (ישעיה ס,כא) "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ", באשר כולנו שותפים לאותה ברית ובאחריותינו ותכלית חיינו להידבק באותם דברים "אשר דבר משה אל כל ישראל" (דברים א,א), ובכן, בדיוק ברגע לפני כיבוש הארץ ליישבה לבטח כאשר בימינו אנו, "וילך משה, וידבר את הדברים האלה </span><span style="text-decoration: underline; font-family: verdana;">אל כל ישראל</span><span style="font-family: verdana;">" (דברים לא,א). עם כך, כפי שה-"עשה לך רב" (אבות א,ו) המוטל על כל אחד, מרמז על הצורך לגדול בתורה להפוך את עצמך לתלמיד חכם (מלבד פשטו, כמובן), גם כל המיוחס לצדיק בהאירו על סוף דרך תיקונו של כל פרט בישראל, מפריש קרני אור מכוונים גם אל כל הדרך, אל אותה נקודה בה כל אחד מאיתנו יעמוד ואז ידע, לפי עמלו בתורה, לעשות בקודש כמיטב מפעלו וכן הלאה.</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">חמושים בידיעות אלו, אנו יכולים כבר לשאול איך פועל הצדיק -ואיך תפעל נקודת הצדיק שומר הברית בכל אחד- כדי לגרום לעצירת הפורענות ולנצחון שלם במלחמות ישראל. עבודת הצדיק מעמידה זכויותיו להמתיק את הדין הקשה השולט על הכלל. שואל בנקודה זו הנועם אלימלך: "ובמה הוא ממתיק את הדינים? היינו על ידי גבורותיו של הצדיק, שצריך להתגבר עליהם", רוצה לומר שגבורות הצדיק -הגבורה הזוהרת בהישמרו את עצמו מן החטא בקנאות גדולה-, הן הן הכלי הראוי להמתקת הדין השרוי על הכלל. ומוסיף עוד, ומפרש אשר דוקא הגבורות של הצדיק ראויות להפוך את מהות הדינים של הכלל: "כי כל דבר צריך להיות דומה בדומה, דהיינו לגיבור מלחמה צריך לעמוד כנגדו גם כן גיבור מלחמה". ואם לאו, אין אותו מאבק ייקרא או ייחשב למלחמה, עם כל היוצא מזה. והמעמיק בנקודה זו, ימצא בה תוכן מופלא המפרש תכונות בולטות בימים אלו, בהם קל לטעות ולחשב סתם אירגון פשע לצבא, וכנופיית רשע תידמה בעיני המון לעם ולמדינה.</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">אכן, "תנו עוז לא-להים" פוקד על כל אחד מישראל להתחזק בלימוד התורה הקדושה ולתקן את עצמו במצוותיה, ומבטיח שכל צעד וצעד בדרכי הצדיק, בכך שיקרב את ההולך בו לבחינת יסוד עולם, יתן עוז להעצים את גילוי הא-להים בהילחמו את מלחמותינו. כי כל מצווה ומצווה שתוסיף לימיך, וכל אות ותיבה שתלמד בתורה הקדושה בכוונה להתעלות בחייך, יוסיפו לתיקון הכלל, ויוגשו בעולם העליון אל שורש הדינים להמתיקם; או כדברי הנועם אלימלך, "שתעלו במדרגתכם ליתן עוזכם וגבורתכם נגד (...) הדינים, להכניע ולהמתיק אותם". ובכל זאת תוכל להקשות, הרי כתוב (קהלת ז,כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא": מיד תדע שאין מקום ליאוש כלל וכל מעשה ודיבור ומחשבה של קדושה שתקבל על עצמך יעלה להגביר את כוחות ישראל בכל מערכה אליה יגש או יידחף; כי בכל מצווה שתקיים, תתיחד ותתאחד יותר עם הבחינה הנקראת "כל ישראל", אשר היא שלמה ואין לה פגם כלל ועליה כתוב "ועמך כולם צדיקים" כנ"ל; ואז, אף שאין מי שלא יחטא, ישראל ישאף בכללותו לקדושה שלמה המתלבשת בשלום, "ואין שטן ואין פגע רע בהם חלילה".</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">להרבות משמעות לימים אלו של צער, בהם המלחמה באויבי ישראל בוערת ברחבי הארץ; ערב ראש חודש מנחם-אב התשס"ו כאשר עם ישראל שואל את עצמו ביושר איך נכון לנהל מלחמה אשר קודרת מדי יום בחדירת צערה לקרב משפחות ישראל, בא לסיעתינו המדרש תנחומא (דברים, ג'), ואומר: כשהלך יואב להלחם עם ארם (שמואל ב, פרק י', אשר ישמש גם כמדריך אסטרטגי למלחמתינו בשתי חזיתות), יצאו לקראתו ואמרו לו: "אתה מבני בניו של יעקב ואנו מבני בניו של לבן, והרי התנאי שלהם קיים (דכתיב -בראשית לא,מח- "הגל הזה עד ביני ובינך היום"). כששמע יואב כך, חזר אל דוד ושאל את פסק-דינו לגבי המלחמה: הרי תנאי שבועת יעקב לצאתו למלחמה נגדם! מיד ישב הסנהדרין וגזר: באמת כך היה התנאי, אלא שהם עברו תחלה (ועברו מזמן וכפלו בעבירתם, תמיד בכוונה לכלותינו) -עכ"ל התנחומה עיין בו- ויש לנו בכך זכות ונכונות ליפול עליהם להכותם עד חרמה. וכמאמר חז"ל: "המרחם על אכזרים, סופו שהוא מתאכזר על רחמנים".</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">"השם אחד" שוה בגימטריא 358. אך לצורך תפילה אין אנחנו משתמשים במלה "השם" אלא בשם הקדוש של המלכות, בשם המכנה את השכינה. מתי, אם כן, אנחנו מתייחסים לבורא ית' במלה "השם"? אכן, רק בלימוד, כשאנחנו עוסקים בתורה ללמוד וללמד, עינינו קוראות בדיוק אותם אותיות אשר אנחנו קוראים בתוך התפלה, אך אין שפתינו מבטאות את השם "עצמו" כביכול, אלא את המלה "השם", המרמזת לאחדותו הנעלמת מן העין והשגחתו המלאה על הבריאה. אין כי אם "השם אחד" הסיכום הנעלה ביותר של לימוד התורה ולמידתה. ומצוות תלמוד-תורה ערכה כנגד כל המצוות כולן. זה בטח מרומז בכך שהביטוי "השם אחד" שווה בערכו המספרי 358 למילה "משיח"..., אשר עצם ידיעתו ועצם הצפיה לביאתו ימשכו את האדם לתשובה, לתפלה ולצדקה, והעביר את רוע הגזרה. </span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">יהי רצון מלפני הבורא שזכות הלימוד לשמה המכנס את כולנו כאחד, לימוד התורה כדי לגדול בקדושה אמתית במחשבה דיבור ומעשה מתוך כל אחד מאיתנו, ימתיק את הדינים, וכח הדעה הברורה אשר "השם אחד" בה מחונכים כל ילדי ישראל אשר הוריהם ומוריהם רואים ומבינים, ימשיך אלינו את אור הגאולה בנצחון פלאי לאות ולמופת במלחמתינו ובביאת משיח צדקינו, אשר יוביל אותנו מאפלה לאורה, מבירא עמיקתא אל איגרא רם, במהרה ממש בימים אלו, אמן כיה"ר.</span></span></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script></div>שפתי מבשר Organizaci?n Siftei Mevaser para la formaci?n de una conciencia verdaderatag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1153406995848073992006-07-20T17:48:00.000+03:002006-07-20T17:49:55.870+03:00<div style="text-align: right;"> <div class="moz-text-html" lang="he"> <a href=".http://eduplanet.net/course/view.php?id=40">Iahadut.Net</a> -> <a href="http://eduplanet.net/mod/forum/index.php?id=40">פורומים</a> -> <a href="http://eduplanet.net/mod/forum/view.php?f=190">עיונים ומחשבות מתוך פרשת השבוע</a> -> <a href="http://eduplanet.net/mod/forum/discuss.php?d=2332">אגב פרשת מטות-מסעי: מפתחות אסטרטגיים לנצחון במלחמתינו</a> -> אגב פרשת מטות-מסעי: מפתחות אסטרטגיים לנצחון במלחמתינו<br /><br /><br /><div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;">בס"ד</span><br /><br /><div style="text-align: center;"><span style="font-size:130%;">אגב פרשת מטות-מסעי</span><br /></div> <div style="text-align: center;"><span style="font-size:180%;">מפתחות אסטרטגיים לנצחון במלחמתינו</span><br /></div> <span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span><br /><br /><span style="font-family: verdana,arial,helvetica,sans-serif;font-size:100%;" >בראש פרשת מטות (במדבר ל,ב) משה נגש לנשיאי שבטי ישראל, להורות להם את הדבר אשר צוה ה'. ה-"נועם אלימלך" מושך את תשומת ליבנו אל ישיבת ממשלה זו, בהיפרש לנו אשר צדיק שמנסה למשוך שפע קודש מן השמים אל עולם המעשה, חייב להתחבר לצדיקים אחרים המסוגלים להנהיג, למסור ולהשפיע את תורתו.<br /><br />אותה התחברות עם התלמידים החניכים (אשר שותפים באותו קוד, אותה ברית, אותה אהבה יסודית הנשקפת ממנהיגם), תפעל כמין מגבר, המוציא את דבר הצדיק מהכח המילולי אל הפועל המעשי-מוחשי. חניכי הצדיק הנאמנים משמשים מרכבה המתרגמת את משמעות תורתו המלומדת להשפעה יחודית המסוגלת להסתים את הרע, ובכך, לגרום לנצחון הטוב והקדושה במלחמתם נגד האויב הרע האחוז בצד הטומאה. הוי אומר: כאשר דיבור הצדיק גוזר להסתים את הרע בעולם העליון (דהיינו, לחסום את השפעת המלאכים הממונים על האויב בעולם העליון), כוחות הרע הטמאות נעצרות ונחסמות ממילא גם בעולם המעשה.<br /><br />אם התורה הקדושה "טורחת" כביכול לדייק בשבילינו לימוד זה, מדובר בודאי באשר הצדיק המוסר ומוריש תורה, אם אין לו תלמידים נאמנים הממשיכים את דרכו ודיבורו, אין בידיו כל כלי אשר יאפשר לו לחסום ולהסתים את מעשה הטומאה. לצורך גילוי זה ישאל משה בעתו (דברים א,יב) "איך אשא לבדי טרחכם, משאכם וריבכם?". משה ע"ה יודע אשר השפעת אור התורה על המציאות תלויה בכח התפשטותה של הא ור דרך צינורות התלמידים הנאמנים לה, בגשמיות וברוחניות כאחד. אם תורתו מתפשטת דרך צינורות כלל ישראל, דיבור הצדיק יאסור את מלכי הרע בזיקים ואת נכבדיו בכבלי ברזל. אך אם לא, איך יתקן לבדו את מציאות הכלל? איך יעשה, אם הם לא מתחברים לו ולא נתקנים בדיבורו, ולא הופכים בכך לכלים הגונים, רגליים וידיים לתורה, מערכות חיות המתרגמות את התורה להשפעה מוחשית על המציאות הכללית?<br /><br />מה שיש למשה למסור לנשיאי השבטים הוא משמעותי לנו היום ביותר, ומתיחס לחוקים יחודיים ביותר הנוגעים ל-"איש אשר ידור נדר" (במדבר ל,ג) וגו'. שורש המלה "נדר" בלשון הקודש מזכיר לנועם אלימלך את הפועל "לדור", ואת מושג ה-"דירה": היות והאדם כלול מנשמה אלוקית ממעל המחיה גוף חומרי מתחת, האדם צפוי וחיב להפוך את נשמתו לדירה לבורא ית' בעולמות התחתונים -דהיינו, להפוך את עצמו לכלי כשר לקבלת שפע אור מן המרומים-, וזה יקבע את זכותו לדירה גשמית לגופו, מידתה כמידת הדירה הבנויה בנשמתו לאמת הבריאה ותכליתה.<br /><br />זו בדיוק התחייבות הברית והנדר היסודי של ישראל: בכך שאנו מפיקים מנשמותינו דירה ראויה לשכינה -הגילוי המוחשי של השגחת והשפעת הבורא ית' על בריאתו-, אנו נכרזים להוות צינורות אשר דרכם זורם שפע הברכה המחיה ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כל זמן שאין ישראל נענים לכרוז מתמיד זה, כל זמן שחו"ח ישראל נזר ממעשה התורה -המהווה את הכלי שבידינו להפיק צורה מושלמת לנשמה-, אנחנו מתנתקים ממקור השפע, בוגדים בנדר וקושרים רח"ל את ידי הצדיק, אשר בכוחו להתגלות כמשיח צדקינו המריץ את תהליך הגאולה. כאשר ישראל מנותק ממעיינות התורה, משאירים את העומד להימשח לבדו ללא כלים שיוציאו אל הפועל את כוחו, ובכך, אנו מזניחים את עצמינו ללא אבטחה ולא מגן כלפי עימות כוחות הרע הבאים עלינו לכלותינו. אין דמיון לימינו אלו שיהיה מקרי, אלא דוקא באה פרשתינו להעמיד את הבנת המלחמה הנוכחית על בוריה, והמשכיל יבין.<br /><br />מפתח הניצחון במלחמה נגד רשעת הטומאה מוסבר בבירור רב ע"י משה קצת יותר קדימה, כאשר מצווה (במדבר לא,ג) לגייס מן העם אנשים לצבא, אשר יתכוננו לבצע את נקמת-ה'. אונקלוס, המתורגמן המפורסם של התורה ללשון ארמית, מרמז על טבעה האמיתי של אותה נקמה -המגשרת בין העולמות בהיותה כלום כי אם השכר הראוי על-פי האמת, מידה כנגד מידה, למעשה הטומאה-: הוא מתרגם את ה ביטוי "נקמת-ה'" באופן של "דין של עם ה'". כי מהות ישראל אינה דוקא "גנטית" או גזעית, אלא שמתקיימת מתוך הברית, מתוך תיקון האדם באמתת התורה כנ"ל. בכך, כאשר מעשי הקדושה של ישראל הופכים אותנו לזרוע גשמי של התורה הרוחנית, מלחמות ישראל מאושרות ומושגחות ע"י רבון עולם, המבטיח את הנצחון השלם במלחמה שאנחנו לוחמים (חייבים לציין שהמלחמה המתוארת כאן ע"י התורה גם היא לא החלה מתוך יוזמת ישראל, אלא מתוך תגובה להתקפת כוחות הטומאה נגדינו לכלותינו רח"ל).<br /><br />השבוע אנחנו קוראים גם פרשת מסעי, אשר משלימה וסוגרת את ספר במדבר. לאורכה, ה' מוסר למשה את הגבולות שהוא יצוה את ישראל לכאשר "תבואו אל ארץ כנען" (במדבר לד,ב). המדרש יבהיר לנו שהחיבור בין עם ישראל וארצו כוונתו להפוך את בחינת "כנען" -הרומזת לטומאה- לבחינת ארץ קדושה הראויה לשם ישראל, המרמז לקדושה וליחוד הבורא ית' בבריאתו.<br /><br />אותו פסוק ממשיך ומכנה את ארצינו כארץ "אשר תפול לכם נחלה". כאן, הנועם אלימלך מציין את השימוש המיוחד של ענין הנפילה, ומסיק אשר ארץ הקודש תועבר לרשות ישראל בשלמות מתוך כך שה' יפיל את כוחות הרע (הוא, ולא מלאך, ולא שליח וכו'), את אותם הכוחות שמטרתם לקטרג ולנסות את הדבקות של עם ה' ברבון העולמים, כדי לעכב את התיקון ולהרחיק את קודשא בריך הוא משכינתיה. דיווחנו לעיל על האיזון ההדדי בין הנארע בעולמות העליונים לבין הנעשה בעולמינו: אותה הפלת הרע מן השמים, תקרה אך ורק אם אנו מפעילים את הטוב והאמת על-פני הארץ.<br /><br />מסעי מסכמת את 42 השלבים של מסע ישראל במדבר, בדרך אל ארצם. כל שלב, בנוי מ-"ויסעו" ו-"ויחנו". ע"פ דברי הזוהר הקדוש, כל הופעת ה-"ויסעו" מרמזת לפגמים הנעשים בידי בני אדם המקלקלים במעשיהם הלא טובים ובכך פוגמים בשכינה ומגבירים את הקליפה; כאשר כל הופעת "ויחנו" רומזת לצורך הצדיק לתקן, בכח המוגבר על ידי חניכיו, מה שנתקלקל -בבחינת "ויחן ישראל נגד ההר"-. משמעות זו תשתקף בבהירות אם נתבונן בכך ששורש ס"ע של "ויסעו" שוה בגי' 130, כגון ה' חסדים המופרשים ע"י הקב"ה, כ"א בערך של 26 כמספר שם הוי"ה השולט בבחינת הרחמים; בעוד הפועל לחנות בנוי על שורש ח"ן, היופי העדין שמקנה ביטוי לחכמה העילאה (וזה ר מוז אף בהיות ח"ן ראשי תיבות לחכמה נסתרת). המספר 42 בעצמו יסכם את כל התהליך: השם הקדוש הנקרא מ"ב, היוצא מתפלת "אנא בכח" ועוד, מיועד דוקא, ע"פ הזוהר הקדוש, להמתקת הדינים השורים על העולם, כדי לגרום לגילוי שכינה. הוא בנוי משבע קבוצות של שש אותיות כל אחת: שש תיקונים (תיקון אחד לכל אחת מששת הספירות הנאגדות בבחינת יסוד) הנשלמים במעשה התורה, בכל אחד מימי השבוע, בתהליך שעובר דרך כל החולין כביכול של ימי ראשון עד ששי בבריאה, עד גילוי האור הנפלא של שבת המלכה והאלף השביעי. זה, ולא אחר, הוא התהליך האמתי של "עליה" לבחינת ארץ ישראל, דרכו כל מי שנוטל חלק לעצמו בברית התורה יוצר לעצמו זכות לדירה בארצנו בשלום.<br /><br />פרשת מטות מציגה בפנינו גם את שבטי גד וראובן וחצי שבט מנשה, אשר מוצאים שארץ הגלעד אשר במזרח לירדן מתאימה מאוד לצאנם ולמקניהם הרב, ומחליטים שאת אותם ארצות הם רוצים בשבילם במקום הנחלה אשר תפול בגורלם בארץ הקודש המיועדת לכלל ישראל. מציגים בפני משה ע"ה את רצונם ומבטאים אך את כוונתם לתמוך בכל אחיהם ולהיות עמם בכל מלחמות כיבוש הארץ, להיות אף חלוצים במלחמה, ורק אז, אחרי קיום החובה ה-"משפחתית" כלפי כל יתר השבטים, לחזור ולהתיישב בצד המזרחי של הירדן אשר נמצא כבר בידי ישראל. תוך-כדי משא ומתן, משה מסכים להם, אך הוא חוזר, באופן שנראה אף "מוגזם" לכתחילה, על כל פרט ופרט ממה שהם התחייבו לעשות טרם ישבו בשקט בארצם (במדבר לב,כ-כב): הם חייבים להיות חלוצים לפני ה', כל אחד מהם חייב לחצות את הירדן וללוות את כלל ישראל עד שהאויב האחרון יגורש מפניהם, ורק אחרי שהכיבוש תם ונשלם, רק לאחר שארץ ישראל חזרה לידי בעליה בשלמות, יהיו רשאים לחזור לארץ אשר בחרו לעצמם בעקבות רכושם הרב.<br /><br />ה-"אור החיים" הקדוש מוצא לנכון לשאול על אותה הקפדה של משה רבינו, הרי היה מספיק לו להסכים לדבריהם ולצוות את יהושוע ואלעזר בדבר. ונצטט את תשובתו הנפלאה אשר נוגעת לנו היום ומשיבה לשאלות הנשמעות היום בזעקות ישראל: אכן, כך דבר משה "לפי שראה שדעת בני גד ובני ראובן שרוצים לעבור עם ישראל" את הירדן ולהילחם יחד איתם, "אינו אלא כדי שיתרצו ויחליטו להם נתינת הארצות" שהם בחרו להם, "ולא לתכלית אחר". ויש בזה נפקא-מינה קשה וכבדה לתוצאות המלחמה, המוסבר בהמשך האור החיים: "ודבר זה אינו נכון לעשות כן לענין הצלחת המלמחה, כי צריכין בני המלחמה שתהיה מלחמתם להינקם מאויבי ה'". וכך מובא בבירור רב בלשון הרמב"ם בפרק ז' מהלכות מלכים (הלכה ט"ו): כל הנלחם בכל לבו וכו' ותהיה כוונתו לקדש ה' בלבד, מובטח לו שלא ימצא לו שום נזק ולא תגיעהו רעה וכו', ויזכה לחיי עולם הבא, עכ"ל.<br /><br />משה יודע -אנחנו יודעים- שאין הרע תוקף אותנו אלא להזמיננו להגיב לו בצדק ובכך, להפיל את כוחותיו ולסלק אותו מן המצוי לחלוטין. והנצחון האפשרי הוא אך ורק ההוא שנובע מכוונתינו הקדושה במלחמה: אם נצא למלחמה כדי להגן על היום ההווה שלנו, על בתינו ונכסינו,... תהיה זו מלחמה ככל המלחמות, תלויה בכל הגורמים הטבעיים הקובעים לכאורה את תוצאות כל מלחמה כאשר השגחתו ית' מוסתרת מאיתנו. אך אם נצא למלחמה בכוונה לתקן בשם התורה, בכוונה לקדש שם שמים ולמשוך אלינו את הגאולה השלמה, גם המטרות המיידיות יושגו, וגם ננצל מכל רע ולא ניפגע, וננצח בשם הטוב על הרע ונעורר את כוחות הגאולה בידי משיח צדקינו במהרה.<br /><br />משה נשמע כאילו חוזר ללא צורך על דברים המובנים כבר מאצלם. אך לא כן הדבר, אלא שמשה חייב להזהיר את ראובן, גד וחצי המנשה באשר אם כוונת תמיכתם בישראל ויציאתם איתם למלחמה אינה מיוסדת בברית קודש, בדבקות שלמה בתורה ובה' יתברך, לא רק לא תועיל תרומתם לנצחון אלא אדרבא, יתכן חו"ח שדוקא הם יהיו הגורם המטמא את כלל איגוד ישראל הדבוק בתורתו, ודוקא הם יגרמו להסתר פנים מאת ה' ולהסרת השגחתו, ועם זה, מלחמה אשר מובטח לנו מלכתחילה שנצחונה בידינו, תהפוך להרס ולנפילה ולצער רב בפני האויב הקם עלינו לכלות את ישראל רח"ל ולהשליט חלילה את כח הסיטרא אחרא, "הצד האחר", על העולם. ואם, מאידך, ישראל כולו כאחד יוצא למלחמה זו מתוך הבנה שהיא מלחמת כליון מול כוחות הרע והטומאה, והיא מהווה הזדמנות מבורכת מאת ה' למשוך אלינו את הגאולה השלמה, אז יופלו בעולמות העליונים המלאכים הממונים על הגנת האויב, והנצחון שלנו יהיה שלם וקדוש, ושחר מלא אור אמת יתעורר לאחר כל הצער והכאב והאפלה, מופק מתוך הדברים הטובים של התורה, אשר לומדיה ואוהביה יתרגמו למציאות המוחשית, ויתקנו בכך באהבה רבה את נשמות האחוזים בפלאי עונג הבריאה בשלומה באמת, וידבקו בתשובה שלמה ומאושרת.<br /><br />** <span style="font-style: italic;">ההתבגרות איננה תוצאה של עבר והווה המקיימים אותך, אלא שהיא נולדת מאותה נקודה בה אתה לפתע לומד להציל -ולעשות- כל מה שמזכה אותך בצורה הראויה לעתיד. אף ההווה ההכי נורא, אם תצפה בו מתוך הראי הבהיר של התורה, יראה מתנהג כצורה אפשרית של תהליך לגאולה.</span><br /> <span style="font-style: italic;">הדרך אל התשובה לנחלה, אשר יקיים אותך בבחינת איש במובן הנעלה יותר של המלה, היא דרך אשר נעברת באופן פתאומי, בקפיצה אדירה אחת על פני תהום, בדיוק ברגע בו אתה פוקח עיניים ומבחין בכמה רחוק אתה נמצא. אם תסתכל מאותה נקודה ממנה רואים את הדברים ללא שגיאה וללא כל אשליה, תראה שאנחנו, כולנו, נמצאים כל כך רחוק... (כל כך השתבשה ראייתינו, כל כך השתעבדנו לאשליות שוא), עד אשר רק הרחמים ללא גבול של ה' ית' מזמינים אותנו, במכה אחת של צער קודר אשר ירים עינינו כלפי מרום ויסגור לנו כל צפיה למקור אחר לפיתרון: רק מן השמים תבוא הישועה.</span><br /> <span style="font-style: italic;">אז, אף שחשבת שידעת, אף כאשר היית כמעט שבע-רצון לגבי עצמך והערכת את דרכך כאילו כוחך ועוצם ידך עשו חיל ממש, אתה מוצא את עצמך לפתע צועק וזועק בחרדה רבה שאין לך כל זכות אמתית שתגן עליך גם לא בתוך ביתך ולא בלכתך בדרך, כאשר גם ביתך ודרכך הפכו לחלקים מאותו שדה קרב קיומי... </span><br /> <span style="font-style: italic;">אז, לפתע פתאום, אתה מוצא את עצמך נוהג את מכוניתך דרך כביש אשר נראה מסובב קרבות נעלמים ופיצוצים ומראות אש סובבים אותך מכל עבר, ואתה נוהג חמוש חבוש תפילין ומתפלל את תפילתך העמוקה ביותר לפני רבון העולמים; התפילה הפנימית והבוערת ביותר; ואתה מבחין, תוך-כדי, באשר לבך ונשמתך תופסים צורה חדשה אשר לא חשבת ולא ציירת ולא קוית, והשחר עולה בתוכך, וחיוך נפלא בדמות שלום של ביטחון נצטייר בפניך המזיעות עכשיו בזוהר רב.</span> **<br /><br />יהי רצון לפני ה' שיאמר די כבר לנסבל ולנצער, להתעורר כבר מכל הבהלה הזו, אשר יכולנו למנוע מאיתנו בכל נוראותה; ושנדע לזכות בכך שאויבינו אויבי ה' ייבלעו אל עמקי תהום עד כדי ששום זיכרון מהם יוותר על פני הארץ; ותשיג אותנו הגאולה השלמה, כדי שמכל אחד ומכולנו יחד, לא יהיו החיים אלא ביטוי אמתי של השלום השקוף והמואר והנעלה ביותר, במהרה, בדיוק בימים אלו שלנו, אמן כן יהי"ר.<br /></span></div> . </div></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script></div>שפתי מבשר Organizaci?n Siftei Mevaser para la formaci?n de una conciencia verdaderatag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1136190296936517242006-01-02T10:24:00.000+02:002006-01-02T10:24:57.210+02:00<p class="mobile-post">דבר אחר: "יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך" כנגד ויגש יהודה ויתחנן לפתוח שערים לתפילתו, ובכן "השיבנו ה' אליך".<br />בזו הדרך, "שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות", זו קליפת נוגה המשקיפה כבמראה את בחינת "גשו-נא", ובזאת מבטיחה "ונשובה".</p><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script></div>שפתי מבשר Organizaci?n Siftei Mevaser para la formaci?n de una conciencia verdaderatag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1136184376667005302006-01-02T08:46:00.000+02:002006-01-02T08:46:16.730+02:00<p class="mobile-post">"ויגש אליו יהודה": המלכות נגשת ליסוד ומפללת לו "בי אדוני ידבר נא עבדך", ומתיצבת לפני ה' לתפילה בבחינת "ה' שפתי תפתח ופי יגיד...".<br />"ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא" היא תשובת הצדיק באשר תפילת המלכות התקבלה: "ויגש" להגיד השיבנו אליך, ו-"גשו נא" כהושטת השרביט המתיר "ונשובה", דהיינו יותר לנו המסווה ונחזור אליך בגילוי וכבר לא בהסתר.</p><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script></div>שפתי מבשר Organizaci?n Siftei Mevaser para la formaci?n de una conciencia verdaderatag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1136161741249887472006-01-02T02:29:00.000+02:002006-01-02T02:29:01.290+02:00<p class="mobile-post">בס"ד</p><p class="mobile-post">"אני יוסף": סוד הכרת הנוכח (מגאולה לתפילה)</p><p class="mobile-post">(ציטוט מבוקר ומפורש קצת מתוך צדקת הצדיק ס' רח, מאת רבי צדוק הכהן, אגב "אני יוסף", פרשת ויגש)</p><p class="mobile-post">עיקר מלחמת האדם עם יצרו הוא בדמיונות והרהורים שבלב ומוח, ועל זה אמרו (סוף תיקון י"ג וריש תיקון כ"א) שהתפלה הוא הכרת הנוכח; וכעומד לפני המלך (עירובין סד ע"א), דהיינו עמידת הלב והמוח.</p><p class="mobile-post">דהשם יתברך יראה ללבב ואם חס ושלום יארע לו איזה מחשבה זרה והרהור חצוני, הרי אינו עומד באותו רגע לפניו ית'.</p><p class="mobile-post">והמנצח ליצרו לצאת מן הדמיון ומחשבת חוץ יהבין ליה וכו', שיהיה השם יתברך נוכח עיניו בעת התפילה, וזהו סמיכת גאולה לתפילה, דגאולת מצרים היינו יציאה מדמיון.</p><p class="mobile-post">‏(...) וב-"תהלה לדוד" (אשרי...), בסדר א"ב שהוא סדר הבריאה כולה שהכל מסודר מאת ה' יתברך, וזה נקרא מדת אמונה (...) ונכון יהיה לבו בטוח שהוא בן עולם הבא.</p><p class="mobile-post">אבל מי שיצא מהדמיון, זהו מדת אמת, ומסמיך גאולה לתפילה, שזוכה על ידי כן להכרת בנוכח ע"י תפילה שהוא יחוד אמת ואמונה (קודשא בריך הוא ושכינתיה): זהו בן עולם הבא בהווה; בהכרה גמורה ולא קר בבטיחות; כי אמונה פירוש בטיחות שמאמין בחי עולמים; אבל אמת הוא שמבורר לעין ואין צריך "לבטוח".</p><p class="mobile-post">ומי שזוכה לזה לא שייך לומר שהוא "בוטח" ולא "מובטח", אלא שהוא זה בן עולם הבא נרמז באצבע וניכר לעין.</p><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script></div>